מבוא. כבשה בהריון. האם הוולד הוא חלק מהאם? הנושא הזה עולה בגמרא. יש לנו מקרה שמישהו הקדיש כבשה קרבן אשם, וזה לא יכול להיות. בעוד קרבן חטאת הוא נקבה, קרבן אשם הוא זכר .ויקרא ה'. אבל נניח שהכבשה לא הייתה הרה בזמן הקדשה ואז נכנסה להריון. ואז היא וצאצאיה נשלחים למרעה עד לקבלת פגם כלשהו ואז נמכרים ובכסף הבעלים קונים כבשה זכר להיות קרבן אשם. אבל נניח שהכבשה הייתה בהריון באותה תקופה. ואז אם היא תלד כבש זכר שיכול לשמש קרבן אשם לדעת ר' אלעזר. החכמים לעומת זאת חולקים ואומרים שהחוק הוא שהם נשלחים למרעה ונמכרים. רבינא אומר שהסיבה לר' אלעזר היא שהולד אינו נחשב חלק מהאם. אז ההקדשה חלה על הוולד. אבל הרמב''ם מחזיק בדין כמו החכמים שהכבשה וולד זכרה נשלחים למרעה וכן שהוולד אינו חלק מהאם
תמורה י''ט ע''א. העניין הוא כך: למה וולד של נקבה שהקדשה לפסח בטעות יש לפדות במקום להביאו כשלמים? אתה יכול לשאול למה זו צריכה להיות בעיה? תשובה: אנו גורסים כי הוולד לאו ירך אמו. אז כשהוא מכריז על האם כקרבן פסח [למרות שנקבה לא יכולה להיות קרבן פסח], הקדושה צריכה להתיישב על ולד שהיא מעוברת עמו עכשיו. אני רוצה להזכיר שלמרות שאנו מחזיקים את הוולד לאו ירך אמו, זה לא לגמרי כך. כי אם זה יהיה כך, ההכרזה על האם לא היה קשור לוולד וזה היה "חולין" [לא קדוש כלל]. תשובה לבעיה הנ"ל. משהו יכול להיות לו קדושת הגוף ועדיין לא להתאים למזבח. אז לוולד יש קדושת הגוף, אך עדיין אינו יכול להביאו כקורבן ולכן יש לפדות אותו. (ירעה עד שיקבל מום ואז נפדה אגב מומו.) איך אתה רואה את העיקרון הזה? מר' עקיבא ור' יוחנן שבהמה בעלת מום, אם העלתה על המזבח בשוגג, אינה יורדת. אבל אם בא המום קודם שנתקדשה, יורדת. זה חל על נקבה שהקדשה להיות קרבן עולה גם, למרות שיש לה קדושת הגוף, עדיין היא יורדת.. לפיכך: משהו יכול להיות קדוש קדושת הגוף ועדיין לא מתאים למזבח. החלק הקשה של זה הוא הולד של פסח נקבה. למרות שהאם לא יכולה להיות נקרבת, היינו חושבים שהוולד צריך להיות נקרב. זה המקום שבו הרעיון שהזכרתי למעלה. ההקדשה של האם אינה יכולה להיחשב כבלתי רלוונטיים לוולד, שכן אם כן, הוולד יהיה חולין. אז במובן הזה הוולד הוא כמו בהמה שיש בה מום ואז התקדשה. (כלומר שיש פגם בעצם ההקדשה.) אז למרות שיש בו קדושת גוף. אין מביאים אותו כקרבן
מידע רקע: קרבן פסח יכול להיות רק זכר. אז נניח שמקדשים נקבה לקרבן פסח והיא יולדת זכר. זה אחד מהסוגיות שבהן הרמב''ם קשה להבין. הנושא הוא זה. הרמב''ם פסק דין שאם הכבשה האם הרה או לא, הכבש שנולד נפדה. זה לא כמו ר' אלעזר שאמר במקרה שהיא הייתה בהריון בזמן שנתקדשה, ניתן להביא את הכבש שנולד כקרבן שלמים. ורבינא אומר סיבת ר' אלעזר היא ולד לאו ירך אמו. אז בהחלט נראה שהסיבה שחכמים אמרו שאין להביא את הוולד היא שהם מחזיקים את הכבש בבטן האם נחשב כחלק מהאם. אולם הרמב''ם החליט כמו חכמים בתמורה י''ט ע''א, אבל גם שהכבש שטרם נולד נפרד מהאם. זה נראה כסתירה. רב יצחק זאב מבריסק אומר לענות לרמב''ם אפשר לומר שחכמים מסכימים שהוולד אינו חלק מהאם. אבל שבדיוק כמו כשהאם עדיין לא הייתה בהריון ואז הפכה לכזו, אז הולד נגרר יחד עם הקטגוריה שלה, כדי להיפדות. אז הם אומרים אותו דבר גם כשהיא כבר הייתה בהריון. רב שך שואל את השאלה שזה ברור שלא כמו הדעה שהוולד הוא לא חלק מהאם. הוא מנסה למצוא תשובה אחרת לרמב''ם, שהעובדה שאפשר לקדש את האם הכבשה רק מבחינת ערכים כספיים, זה מה שגורם לכך שגם הכבש שטרם נולד נגרר עם זו, שצריך פדיון
