בבא קמא עמוד י''ח

בדרך חזרה מהים עלה בדעתי מהי הבעיה העיקרית בבבא קמא עמוד י''ח שגם רש''י וגם תוספות נאבקים בה. זה שההתחלה והסוף של הדיון לא תואמים. רב סמא שאל רבינא אולי ר' יהודה אמר דינו שתם נשאר במקומו רק כשהחיה התחילה תם ואז הפכה למועד. היה שינוי בבהמה. אז יש הבדל בנוסח רש''י ותוספות לגבי התשובה. לרש''י התשובה היא "זה מקרה שהחיה השתנתה והוזהרה. זה התחיל תם והפך למועד”. גרסה זו עונה על השאלה של רב סמא, אבל אז השאלה הבאה היא, "אם כן, יש לנו תשובה ברורה לשאלה של רבא, "אם אזהרה יכולה לחול על צרורות?" ברור שזה לא עונה על השאלה הזו. השאלה הייתה אם אזהרה חלה על צרורות, לא אם אזהרה ושינוי חלים על צרורות. אבל אז בואו נסתכל על הגרסה של תוספות. ואז רב סמא אמר, "אולי ר' יהודה אמר דינו רק במקרה שהבהמה הייתה תם, ונעשתה מועד? תשובה: המקרה שלנו של הכלב עם הכיכר והפחם הבוער הוא מקרה של שהייתה אזהרה. ובכן, איך זה עונה על השאלה של רב סמא? השאלה לא הייתה אם הייתה אזהרה או לא. השאלה הייתה אם היה שינוי או לא? אני מניח שהמשמעות של תוספות היא שזו תשובה אחרת שהתשובה למעלה שבה אמרנו שר' אלעזר מחזיק עם סומכוס שצרורות נדרשות לשלם נזק שלם. על דעה זו שאל רב סמא את שאלתו. אבל עכשיו אנחנו אומרים שר' אלעזר מחזיק בדעה אחרת שהשאלה לא תחול עליה. הוא מחזיק שלש פעמים אזהרה על חלוקי נחל גורמות לכך שנדרש לשלם נזק שלם ,וזה המקרה של המשנה עם הכלב עם הכיכר לחם. אני מניח שאולי תוספות אומר שהתשלום המלא הזה יהיה מגוף החיה כמו במקרה של חצי תשלום. או שמא הוא מתכוון שהתנא שהציע נזק לכלב ישולם מגופו של הכלב רק במקום שלא הייתה אזהרה, ועדיין זו הייתה הפעם הראשונה או השנייה שזה קרה. כך אני חושב שזה מה שתוספות מתכוון כאן ----להבהיר שאלתי,תן לי להביא את כל הסוגיא. הגמרא מתחילה עם רבא ששואל אם צרורות משלמים מגופה של החיה או מזומן. תשובה: אנו למדים מהמשנה של הכלב עם הפחם ששורף את הערימה שחייב בחצי נזק לערימה. ותוספתא אומרת לנו שהתשלום הוא מגוף הבהמה. אנחנו שואלים על זה מר' אלעזר שאמר שמשלם תשלום מלא עבור הערימה. איך יכול להיות נזק שלם שמגיע מהגוף? תשלום מלא הוא תמיד מקרה של תשלום במזומן. לאחר דיון עונה הגמרא שאולי ר' אלעזר מחזיק כמו ר' יהודה שהצד של תם נשאר במקומו. משמע שאף על פי שהוא משלם נזק שלם, עדיין מחציתו נובע ממכירת הבהמה [מה שיכול להיות הרבה פחות מזה שאם כל הנזק היה מוערך ומשולם ללא התחשבות בערך הבהמה]. בנקודה זו רב סמא שאל את שאלתו אולי ר' יהודה אמר את החוק שלו רק במקרה של שינוי מצייתן למסוכן, לא משהו כמו אבנים קטנות (צרורות) שבו הירי של צרורות הוא הדבר הנורמלי לחיה לעשות. במקרה זה שכן ר' אלעזר מחזיק כסומכוס שזהו תשלום מלא ושצריך להיות במזומן מלא אני בשלב זה, לא ברור מה רש''י עונה על השאלה הזו. עם זאת, אני יכול לראות משהו שרב שך אומר, שאזהרה ושינוי הם משתנים תלויים. לכן, לפי תוספות, שאלת השינוי שוות ערך לשאלת ההתראה. זאת מכיוון ששניהם תלויים, אם נגזרת של רגל יכולה להפוך לנגזרת של קרן. היינו אם תולדת רגל יכולה להפוך לתולדת קרן הערה מאוחרת > בסופו של דבר זכיתי לראות מה רש''י מתכוון כאן. הוא מחזיק שהתשובה היא שינוי ואזהרה יכולים לענות על השאלה של רב סמא, וזה המצב במקרה של הכלב עם הכיכר והפחם. לתשלום כפי ר' אלעזר, זה עולה לנזק מלא, כי זה נזק על ידי קרן, ולתנא של המשנה זה נשאר ב-1/2 כי זה צרורות. זה טוב כי זה אומר לנו במצב הזה לר' אלעזר, הנזק משולם ממזומן, ולתנא של המשנה הוא משולם מהגוף. הגמרא עושה קפיצת מדרגה ומציעה שלפי מה שאנחנו יודעים על שינוי ואזהרה, נוכל לדעת על אזהרה בלבד. [זו בעיה. ראשית אין סיבה לעשות את הקפיצה הזו. שנית, (שאלת התוספות) זה לא אומר לנו כלום על הסיבה המקורית שהתחלנו את הדיון הזה. האם צרורות רגילות משלמות מהגוף, לא אם המקרה הוא שיש שינוי ואזהרה.] בכל מקרה, הדיון ממשיך מאיפה שהפסקנו. זו תהיה שאלה של רבא ששאל מה הדין במקרה של צרורות עם אזהרה בלבד. למה לשאול אם התשובה ברורה? רבא עונה, "שאלתי לפי התנא (נגד סומכוס) מי שמחזיק צרורות זה חצי נזק. אבל אנחנו לא יכולים לדעת כלום על זה מהמשנה של הכלב עם הלחם, כי ר' אלעזר והתנא של המשנה הולכים עם דעתו של סומכוס שמחזיק צרורות זה נזק מלא, אבל זה לא המקרה של הכלב והכיכר. במצב של של הכלב עם כיכר ופחם יש שינוי ללא אזהרה, והשינוי הזה הופך צרורות לקרן התם (לנגיחה פעם ראשונה, שניה ושלישית שזה נקרא "קרן התם"). לר' טרפון תשלום לנזק הראשון הוא נזק מלא, בעוד שהחכמים (נגד ר' טרפון) מחזיקים הוא חצי נזק בכל מקרה, זו הגישה של רש"י עם זאת, התוספות היא שונה לגמרי.