public school is a waste of time.

My impression of education is basically that public school is a waste of time. It is best to limit oneself to the basic program of the Rambam--the Oral Law, the Written Law , Physics and Metaphysics. Even the Metaphysics thing I would limit it to what the Rambam meant by it--that is the book of Aristotle called Metaphysics. Most of secular education I think is bitul Torah [wasting time which could be spent learning Torah]. [The main thing to learn as far as the Oral and Written law is concerned in the Avi Ezri of Rav Shach which contains the prime essence of Torah in its pristine glory.]
Not that the religious world is any better. Most of what passes for Torah in the religious world is Torah of the Sitra Achra." [Dark Side Torah](The demons have Torah also. This is what passes for authentic Torah in the religious world.)

In terms of Torah learning my impression is to do in depth learning right away. That is what Reb Shelomo Freifeld did when he made his yeshiva Shar Yashuv. The idea there was to plunge into the depth of the Gemara right away. I was not happy with that at the time but since then I have seen that when people do not learn how to learn right away, they never get it.

[As for Physics I do not have a lot to say except it is best not to make random detours. The best thing is to go to Quantum Field Theory as soon as possible.[What is as soon as possible? That is after doing Quantum Mechanics and Calculus, and Functional Analysis.]
It is true that the Rambam wanted his Mishna Torah to be learned straight but that does not exclude the importance of going into it in depth as Reb Chaim Soloveitchik and Rav Shach did as you can see in the law of learning Torah where 1/3 is for the Oral Law and another third is for in depth learning.

Gitin page 4a

I should mention that I gained a great deal of respect for Tosphot from my learning partner David Bronson. If not for him I might have been satisfied with asking a question on Tosphot and then going on. So in answer to my question on Tosphot Gitin page 4a let me just say that Tosphot is thinking along these lines. Let's say one person comes to court and says to the other you owe me 100 shekalim and the other says yes! Then what is the law? He must pay, even though there might never have been any loan at all. That is there is a חלות דין even if there was never a חלות קניין. And it is not the same as a person writing a שטר by which he obligates himself to pay some mount of money.
If anyone on the blog' sphere has read my little book on Shas they would have already have seen me go into the difference in laws of שגגות between טעות במציאות וטעות בדין
So that is what Tosphot is thinking. Lets say a person comes to court and says you ow me 100 shekalim and the other says לא היו דברים מעולם and two witnesses come and say לווה ופרע he must pay because כל האומר לא לווה כאומר לא פרע והודאת פיו כמאה עדים דמי. So it is true that we believe there was a loan. But there is also a חלות דין. That is there is now a law that he must pay even if there never was a loan. The דין is חל.
Then Tosphot is also thinking what is it that makes a שטר into a שטר? Well we know already that Tosphot is thinking that even to R. Elazar the signature of two witnesses makes it into a שטר. But Topshot is thinking further. He is thinking there are two aspects of a שטר. One is that is is evidence for what it says happened. but there is also the דין of  a שטר. So now what looked to be an unanswerable question on Tosphot now becomes clear. Tosphot suggest that even R Elazar agrees that for שטרי מכר עדי חתימה כרתי  that is they give the document the halachic category of  שטר in the same was that הודאת פיו creates a halachic category that he has to pay.

________________________________________________________________________________
So in answer to my question on תוספות  let me just say that תוספות is thinking along these lines. Let's say one person comes to court and says to the other you owe me מאה שקלים and the other says yes! Then what is the law? He must pay, even though there might never have been any loan at all. That is there is a חלות דין even if there was never a חלות קניין. And it is not the same as a person writing a שטר by which he obligates himself to pay some mount of money.
This is like  the difference in laws of שגגות between טעות במציאות וטעות בדין
So that is what תוספות is thinking. Lets say a person comes to court and says you owe me מאה שקלים and the other says לא היו דברים מעולם and two witnesses come and say לווה ופרע he must pay because כל האומר לא לווה כאומר לא פרע והודאת פיו כמאה עדים דמי. So it is true that we believe there was a loan. But there is also a חלות דין. That is there is now a law that he must pay even if there never was a loan. The דין is חל.
Then תוספות is also thinking what is it that makes a שטר into a שטר? Well we know already that תוספות is thinking that even to ר. אלעזר the signature of two witnesses makes it into a שטר. But תוספות is thinking further. He is thinking there are two aspects of a שטר. One is that is is evidence for what it says happened. but there is also the דין of  a שטר. What תוספות suggests that even ר. אלעזר agrees that for שטרי מכר עדי חתימה כרתי  that is they give the document the דין category of  שטר in the same was that הודאת פיו creates a הלכה category that he has to pay.


 התשובה לשאלה שלי על תוספות. תוספות הוא חושב בכיוונים האלה. נניח שאדם אחד מגיע לבית המשפט ואומר לשני אתה חייב לי מאה שקלים והשני אומר כן! אז מה הדין? הוא חייב לשלם, למרות שאולי מעולם לא היה כל הלוואה בכלל. כלומר יש חלות הדין גם אם לא היה אף פעם חלות קניין. וזה לא אותו דבר כאדם שכותב שטר שבאמצעותו הוא מחייב את עצמו לשלם כסף. זה כמו ההבדל החוקי בשגגות בין טעות במציאות וטעות בדין. אז זה מה תוספות חושב. נניח שאדם מגיע לבית המשפט ואומר "אתה חייב לי מאה שקלים", והשני אומר "לא היו דברים מעולם", ושני עדים באים ואומרים "לווה ופרע", הוא חייב לשלם כי כל האומר לא לווה כאומר לא פרע, והודאת פיו כמאה עדים דמי. אז נכון שאנחנו מאמינים שיש הלוואה. אבל יש גם חלות דין. כלומר יש עכשיו חוק שהוא חייב לשלם גם אם מעולם לא היה הלוואה. הדין הוא חל. ותוספות  גם חושבים מה זה עושה שטר להיות שטר?  אנו יודעים כבר כי שתוספות חושבים שגם לר' אלעזר החתימה של שני עדים עושה את השטר להיות שטר. אבל תוספות חושבות בנוסף. הוא חושב שיש שני היבטים של שטר. האחת היא כי היא מעידה על מה שכתוב שקרה. אבל יש גם את הדין של שטר. מה שתוספות מרמזים הוא שגם ר' אלעזר מסכים כי עבור שטרי מכר, עדי חתימה כרתי, כי הם נותנים את המסמך דין והקטגוריה של שטר. באותה מדה  הודאת פיו יוצרת קטגוריה בהלכה כי הוא צריך לשלם. זה חלות דין

representative democracy

I first ran into the idea of feedback  in electricity and it seems like a good analogy. [I was learning that as part of the idea of the Rambam of learning Physics.]

The idea of feedback seems to be central to Calvin in his establishment of representative democracy in Geneva and in its outskirts.

[It has been noted before me that representative government did not originate with Athens , nor Rome, nor John Locke but rather Calvin. Athens was not a representative government but rather a democracy.]
The thing which is interesting to me is the complain  of Shmuel the prophet about the sin of setting up a king. You can not say that Shmuel was saying bad kings are bad, but even good kings. After all Shmuel only anointed two kings, Saul and David. And he was saying to Israel that their desire to have a king was a terrible sin in the sight of God. Unless we understand him to be ignorant he must have been referring even to the two kings that he set up.

That is the idea to review a certain subject ten times.

I thought today that at least once I ought to jot down a basic idea that I heard from Reb Shelomo Freifeld about learning. And it was also emphasized by his son Motti. That is the idea to review a certain subject ten times.  Rav Freifeld might have said this in reference to each chapter of the Gemara but this idea I usually applied to much smaller sections of Gemara. For example  Tosphot and the Maharsha and the Pnei Yehoshua I would in general try to just say over ten times. I had a pencil that I would jot down a small dot for every time I had repeated a Pnei Yehoshua or a Tosphot.
This was usually done as part of the in depth sessions.

It is true I have mentioned on many blogs the idea of learning fast without review which I saw originally in Musar books, but that I never really applied in my yeshiva years--even in terms of fast learning. Even fast learning to me meant to review the Gemara, Rashi, and Tosphot a few times and then go on.
It was only later that I started doing Physics, that learning fast made a lot more sense to me in order to get the big picture.

There was almost never a time in yeshiva that my struggle to make progress was looked kindly upon. Both Shar Yahuv and the Mir stressed learning in depth. I once made a siyum [finishing] of Shabat and the basic reaction of even my closest friend [Shelomo Berger ] was "How many times did you review it?"
That is to say learning in depth was embedded in the culture to the degree that fast learning was looked upon as superficial. My own feeling was that the in depth thing is great but I also wanted to get the "big picture." Not the big picture in the way of Reb Chaim or Rav Shach which is to go through Shas through one sugia. Rather I simply wanted  a clear idea of each tractate as a whole.
Years later I have begun to see how right they were. I have noticed that people that do not know how to  get into the essence of a sugia when they are young never get it.

Gitin page 4a

The problem is this. תוספות at first suggests that to ר. אלעזר one needs עדי מסירה for both money and גיטין to make a חלות קניין. Then he suggests maybe not for money since הודאת פיו כמאה עדים דמי. But that rule does not suggest there can be a חלות קניין by means of words, nor does it suggest any kind of קניין for money at all. It only says that we believe there was  a חלות קניין because of his words.



הבעיה היא זו. תוספות בהתחלה מעלה כי לר. אלעזר  צריכים עדי המסירה  לחלות קניין כסף ולגיטין. אחר כך הוא מציע שאולי לא לכסף בגלל שהודאת פיו כמאה עדים דמי. אבל הכלל הזה אינו מציע שיכולה להיות חלות קניין באמצעות מילים, ואינו מציע שום סוג של קניין  כסף בכלל. הוא רק אומר שאנחנו מאמינים שהייתה  חלות קניין בגלל דבריו


I believe that תוספות meant to answer this question. That is why he brings up the issue of חב לאחרים.  That is he is saying I know the law of הודאת פיו כמאה עדים דמי  does not mean that הודאת פיו makes a חלות קניין. But it might because, after all, we would not believe  הודאת פיו if it was a case of חב לאחרים.

אני מאמין כי תוספות נועד לענות על שאלה זו. זו הסיבה שהוא מעלה את הנושא של חב לאחרים. כלומר הוא אומר אני מכיר את החוק של הודאת פיו כמאה עדים דמי אין זה אומר כי הודאת פיו עושה חלות קניין. אבל זה יכול להיות ראיה, שאחרי הכל, לא היינו מאמינים הודאת פיו אם זה היה מקרה של חב לאחרים.

________________________________________________________________________________

 תוספות suggests  that  ר. אלעזר should hold that both חלות גיטין and a חלות כסף should happen only by עדי מסירה. He is not thinking of שטרי ראיה but rather שטרי קניין. Then he wants to backtrack, and to say this: to ר. אלעזר all שטרות even to make a חלות are valid with just עדי חתימה. But we would still need עדי מסירה For גיטין because אין דבר שבערווה פחות משיים.
Then he wants to bring a proof from הודאת פיו כמאה עדים דמי. On this I asked that הודאת  פיו  does not accomplish a חלות. Then I suggested that תוספות must be thinking of this objection and thus brings up the subject of חב לאחרים. The basic idea is in גיטין and קידושין one creates an obligation for others, but money might be different.  I do not understand why that is relevant. It is true that one can obligate himself money without any transaction just by a document. But it still has to be a valid document. But a more serious question is that the answer of תוספות  goes against the very same premise that תוספות is trying to prove. תוספות is trying to prove the validity of a שטר can be brought about by עדי חתימה. That means the validity of a document of גיטין קידושין or שטר מכר. But the brings a proof that גיטין וקידושין are different than קנייני כסף

 תוספות מעלה כי יכול להיות שר. אלעזר מחזיק ששני חלות גיטין וכן חלות שטרי מכר צריכות לקרות רק על ידי עדי המסירה. הוא לא חושב על שטרי ראיה אלא שטרי קניין. אז הוא רוצה לחזור בו, ולהגיד את זה:  לר. אלעזר כל שטרות אפילו לעשות חלות תקפות גם על ידי עדי חתימה. אבל אנחנו עדיין צריכים עדי המסירה עבור גיטין וקידושין כי אין דבר שבערווה פחות משניים. ואז הוא רוצה להביא ראיה מן הודאת פיו כמאה עדים דמי.  שאלתי כי הודאת פיו אינה משיגה חלות. ואז הצעתי שתוספות חושב על זה ובכך מעלה את הנושא של חב לאחרים. הרעיון הבסיסי הוא שגיטין וקידושין  יוצרים מחויבות לאחרים, אבל קניין כסף יכול להיות שונה. אני לא מבין למה זה רלוונטי. זה נכון שאדם יכול לחייב את עצמו בכסף בלי שום עסקה רק על ידי מסמך. אבל זה עדיין צריך להיות מסמך תקף. אבל שאלה רצינית יותר היא כי התשובה של תוספות נוגדת את ההנחה שאותה תוספות מנסה להוכיח. תוספות מנסה להוכיח את תוקפו של שטר יכול להיות על ידי עדי חתימה. כלומר, את תוקפו של מסמך של גיטין קידושין או שטר מכר. אך מביא הוכחה לכך גיטין וקידושין הם שונים מאשר קנייני כסף.

Gitin page 4 a

 תוספות in גיטין page ד' ע''א. He says ר. אלעזר says you need עדי מסירה for both גיטין and also ממון. And then suggests maybe not. Maybe in money issues one might not need עדי מסירה because הודאת פיו כמאה עדים דמי. I do not understand תוספות. When do you say הודאת פיו כמאה עדים דמי is when the obligation came about through some valid transaction. That is to say. One person comes to court and says,to another, "You owe me מאה שקלים." The נטען says, "לא היו דברים מעולם." Then two witnesses come in and say "לווה ופרע". He is obligated because כל האומר לא לווה כאומר לא פרע and הודאת פיו כמאה עדים דמי. That is  a case where we say the חיוב came about because of a real loan, not because he says he is obligated. But here תוספות is suggest because of הודאת פיו כמאה עדים דמי he would be obligate even though there are no עדי מסירה because his words alone would obligate him. But that is not in fact the thing that הודאת פיו כמאה עדים דמי tells us.



 תוספות גיטין דף ד' ע''א. הוא אומר ר. אלעזר אומר צריכים עדי מסירה עבור גיטין וגם לשטרי ממון. ואז הוא שואל אולי לא. אולי בנושאים של כסף אולי לא צריכים עדי מסירה משום הודאת פיו כמאה עדים דמי. אני לא מבין את התוספות. כאשר אומרים הודאת פיו כמאה עדים דמי זה כאשר ההתחייבות באה על דרך עסקה תקפה. אבל הודאת פיו כמאה עדים דמי זה שאדם אחד בא לבית המשפט ואומר להנטען "אתה חייב לי מאה שקלים". הנטען אומר, "לא היו דברים מעולם". ואז שני עדים באים ואומרים לווה ופרע. הוא מחויב כי כל האומר לא לווה כאומר לא פרע והודאת פיו כמאה עדים דמי. זהו מקרה שבו אנחנו אומרים החיוב הושג בזכות הלוואה אמיתית, לא בגלל שהוא אומר שהוא מחויב. אבל כאן תוספות הוא מציע בגלל הודאת פיו כמאה עדים דמי שהוא יהיה מחוייב למרות שאין עדי מסירה. זה בגלל שדבריו לבד יחייבו אותו. אבל זה לא עצם הדבר שהודאת פיו כמאה עדים דמי מספר לנו.

A simple way to explain the problem is this. Tosphot at 1st suggests that to R. Elazar one needs עדי מסירה For both money and gitin to make a חלות קניין. Then he suggest maybe not for money since הודאת פיו כמאה עדים דמי. But that rule does not suggest there can be a חלות קניין by means of words, nor does it suggest any kind of קניין for money at all. It only says that we believe there was  a חלות קניין because of his words.

trust in God

When I went to yeshiva in the first place I was not thinking about trust in God for making a living. But I also was not thinking of using Torah for that purpose either (--May God save us). Rather, I was thinking of fitting in, and whatever other people do for making a living while learning Torah, that is what I would do also. It was only later that I discovered this idea of accepting the yoke of Torah. That is;- when one accepts the yoke of Torah, then all other distractions are removed from him. And that worked well along with trust in God. At some point I left that idea, and had it in mind that I would work for a living. And then everyone that was using Torah for money was asking my wife, "Why is he not working?" and encouraged her to get a divorce. So I no longer see people using Torah to make money [the cult the Gra put into excommunication "cherem"] as friends. [They seem more like enemies.] But I also see that my own leaving the strict path of "Just Torah and Trust in God" also led to disaster.

What it seems like to me today is this. That this path works. One that accepts the yoke of Torah, all other distractions are, in fact, removed. But it only works once. One can not leave it, see bad results, and then return.


In a practical sense I think leaving the strict Litvak path was a disaster for our family. So in spite of the fact that phonies and frauds use the appearance of Torah to make money by collecting charity for their supposed :"learning Torah" -still the value of the real thing remains.
What this means is that the fact that the Gra put that cult into excommunication  means that that cult are enemies of the Jewish Family and of the Torah. Appearances to th contrary I have found the Gra to be 100% correct. They have fine sounding words, but Acta Non Verba (actions, not words.)
I would be amiss if i did not mention that Reb Nachman I think as not included in the Cherem and in fact I think it is a great thing to be in Uman on Rosh Hashanah--even if he never mentioned the burial site as a place to be for Rosh Hashanah as he did for the Tikun Haklali.

The main problem as far as I can see is that there is an essential and fundamental flaw in the Jewish religious world that is somewhat ignored. The leaders and teachers look human but are actually demons as Reb Nachman pointed out long ago. This mainly applies to the cult the Gra put into Cherem but the problem has spread.