"Sidur HaReshash" [Shalom Sharabi]

There are two "Sidur HaReshash"[note 1] both of which I prayed with for years.[2] I knew the large one was more accurate but I never was able to get my hands on it until I was in Mea Shearim and found the address of the family that printed it.
Both of those sidurim I found very helpful I should add.

The only thing I really do need to add to this is that there is a great need for "devekut" attachment with God when you pray with either sidur because of the simple and well known fact that unifications in themselves do nothing unless the Divine Light is there to fill up the unifications.

But Devekut "attachment with God" is  some which everyone needs to strive to get to. There are a few places in Deuteronomy which you see that attachment with God is a positive commandment.

{note 1} The Reshash is Rav Shalom Sharabi from Yemen and then later in Yerushalim. His grandson wrote the larger Sidur. In terms of praying with the intentions of the Ari, the only thing I ever found to be practical is either of those two sidurs. It goes without saying that this ought to be done only after one has finished Shas at least once-preferably twice. People outside of Israel might find it hard to get either of these two sidurs.

[2] That is not to imply I pray with it nowadays. I feel for myself that trying to do those unifications without the proper degree of devekut and Divine light would only cause damage. However for people in a Litvak yeshiva environment where there is already a certain degree of "השראת השכינה" dwelling of the Divine Presence because of the learning Torah, --in such a place these unifications could do a great deal of good. 

The Mind Body problem, Dr Michael Huemer noted that no one has come anywhere near giving a decent answer to it.

I am not sure  understand why the answer to the mind body problem should not be simple, that is people have a soul. As Allan Bloom made note of that after the Enlightenment people became secular. So the problem is the Mind body problem --not the mind soul problem.

Maybe that is not scientific enough nowadays but to me it makes sense.

To some degree Kant actually answered it in that way by claiming to the self to be the dinge an sich - the unknowable self that is beyond reason of perception.

I do not mean to belittle the Mind Body problem, but as Dr Michael Huemer noted that no one has come anywhere near giving a decent answer to it. Maybe the  whole perspective is wrong.
The problem with the mind body problem is the elephant in the room--Life. the mind is not the same thing as life. The answer to the mind body problem is to add the one missing ingredient: Life. So you have Mind Body and Life and then the problem never arises.

The reason this simple answer got ignored was that Descartes had a true critique on the Aristotle concept of perception, an the result was to throw out all of Aristotle.  Not just the faulty parts.

religious fanaticism

The way to look at this is to draw a parallel to the "Fire in the Minds of Men" of the 1800's when people were thinking that overthrowing the old order would usher in Utopia. This is very much the same with religious fanaticism.

The way to combat this tendency is by learning Musar [Ethics] of the Middle Ages where the basic approach of the the Torah--straight Torah is outlined without adding and without subtracting anything.

Utopias have a vast and expanding literature and this virus  infected both the secular revolutionists and religious fanatics.

The religious world is insane. There is some kind of evil force at work in the religious world.

The major problem in keeping the laws of the Torah strictly is that the religious world is insane and very much into idolatry of tzadikim. It is apparent there is some kind of evil force at work in the religious world.. Therefore keeping the Torah privately is the only real way to go about it.

When this became apparent to me I also understood that keeping the commandments as strictly as they ought to be kept also was not possible. So I made use of previous knowledge about how to be lenient.  However being lenient in many laws may also cross the line.

This predicament I am sure is widespread among many people who wish to keep all the commandments properly but are aware the religious world uses commandments as traps to catch prey with.
. 

בבא בתרא עמוד י''ח ע''ב. בתוספות ד''ה מכלל

 בבא בתרא עמוד י''ח ע''ב. בתוספות ד''ה מכלל

תוספות had to explain the משנה like אביי that the owner of the mustard can put his mustard by the boundary and that the owner of the bees can also put his bees there because that is the only way the question of the גמרא makes sense.
But after the גמרא reaches the conclusion of רב פפא in רבא, then the only way for the answer of the גמרא to make sense is כל הקודם זכה first come first served. That is who ever was first at the border can stay and the other has to move his object 6 hand breaths away.
In any case the way תוספות understands the question of the גמרא is based on that fact that the question of the גמרא is thinking the משנה is going like אביי. Then the תוספות changes the assumption in the end of the גמרא because that is the only way the answer of רב פפא in רבא makes sense.

The reason the answer of the גמרא has to be that since neither neighbor did anything wrong since it is a case when half the field was bought there is no reason to demand the bees to be put far from the border.

בבא בתרא עמוד י''ח ע''ב. בתוספות ד''ה מכלל
תוספות נאלצו להסביר את קוששית הגמרא שהולכת לפי אביי כי הבעלים של החרדל יכולים לשים החרדל שלהם על יד
הגבול, וכי הבעלים של הדבורים ניתנים גם לשים הדבורים שלהם שם כי רק באופן הזה השאלה של  הגמרא מסתברת.

. אבל אחרי הגמרא מגיעה למסקנה של רב פפא אליבא דרבא אז הדרך היחידה עבור התשובה של הגמרא להיות הגיונית היא כל קודם זוכה.  מי שהיה ראשון בגבול יכול להישאר והשני צריך להזיז ששה טפחים האובייקט שלו משם. בכל מקרה דרך שהתוספות מבינים את השאלה של הגמרא מבוססת על העובדה כי שאלת הגמרא היא לחשוב שהמשנה הולכת כמו אביי. ואז התוספות משנים את ההנחה בסוף הגמרא כי זה הדרך היחידה התשובה של פפא  ברבא הגיונית.

I was looking over my notes on Bava Batra 18b and I think I need to add some clarity to the basic idea. that is this: Tosphot had to explain the mishna like Abyee that the owner of the mustard can put his mustard by the boundary and that the owner of the bees can also put his bees there because that is the only way the question of the Gemara makes sense.

But after the Gemara reaches the conclusion of Rav Papa in Rava then the only way for the answer of the Gemara to makes sense is כל הקודם זוכה first come first served. That is who ever was first at the border can stay and the other has to move his object 6 hand breaths away.
In any case the way Tosphot understands the question of the Gemara is based on that fact that the question of the Gemara is thinking the Mishna is going like Abyee. then the Tosphot changes the assumption in the end of the Gemara because that is the only way the answer of Rav papa in Rava makes sense.

The reason the answer of the gemara has to be that since neither neighbor did anything wrong since it is a case when half the field was bought there is no reason to demand the bees to be put far from the border.


These are my original notes:


) בבא בתרא עמוד י''ח ע''ב. [בתוספות ד''ה מכלל] יש משהו בתוספות בבא בתרא עמוד י''ח ע''ב שהוא קצת קשה להבין. ביסודו של דבר הנושא הוא המשנה שבה החכמים אומרים אחד צריך לשמור על מרחק ממשרה המשמשת כדי להשרות כביסה רחוק  מירקות של שכינו. גם חרדל מדבורים. ר יוסי מאפשר את זה האחרון כי הבעלים של חרדל יכולים לומר לבעלים של הדבורים "למה להגיד לי להתרחק מן הדבורים שלך? אתה צריך להרחיק את הדבורים שלך מהחרדל שלי, כי הם גם עושים נזק." אביי אומר אם השכן לא שם שום דבר על יד הגבול עדיין אז אפשר למקם חרדל או כל דבר אחר על יד הגבול עד שהשכן שם מה שהוא שם. רבא אומר שצריך לשמור על מרחק מהגבול בכל דברים שיכולים לגרום נזק  גם אם השכן לא שם שום דבר בקרבת מקום. אז איך רבא מתאים עם ר' יוסי? בשלב זה תוספות אומר שהגמרא מחזיקה שאביי הוא בסדר כי בעל הדבורים שם את הדבורים שלו על הגבול ולאחר מכן כוונתו של ר' יוסי היא כי שבעל החרדל יכול גם לשים את זרעי החרדל שלו על הגבול. רב פפא אז עונה על השאלה על רבא וכותבת המקרה של המשנה הוא כאשר אחד מן השכנים מכר חצי שדהו לשכן השני. זה מתכוון כי חרדל היה שם ראשונה ואז הוא מכר חלק מן השדה לבעלים של הדבורים. ואז כאשר ר' יוסי אומר מותר הכוונה שהחרדל יכול להישאר במקומו  ובעל הדבורים חייב לשמור על דבורים שלו שישה טפחים הרחק מהגבול [הגם שהם הניזוקים]. ותוספות שמים דגש על זה לומר הבעלים של הדבורים לא יכולים לשים את הדבורים ליד החרדל. הדבר שקשה בשבילי לי להבין הוא אם זה איך תוספות לומד בסופו של דבר, אז למה לא כאשר הוא הסביר ר' יוסי לפי אביי, שהוא לא אומר "ר' יוסי מרשה לו" הכוונה שהוא מאפשר לדבורים להישאר במקומם שהם נמצאים, והוא חייב לשמור את החרדל ששה טפחים משם?[היינו לומר שהכוונה של רבי יוסי היא ראשון ראשון זכה?] תירוץ: תוספות משנה מה המשמעות של ר' יוסי. לפני המשפט של רב פפא, המצב בוא שהדבורים ליד הגבול ואת החרדל ניתן לשים לידם. אחרי המשפט של רב פפא המקרה של המשנה הוא כאשר חצי השדה נרכש, ותוספות כותב המקרה הוא שהחרדל הוא ליד הגבול, ובעל החרדל יכול להגיד לבעל הדבורים להרחיק את הדבורים ששה טפחים מן הגבול (לפי שיטת רבי יוסי). חלק מהסיבה היא שהוא מדייק בשפה שר' יוסי משתמש בה, וחלק אחר של הסיבה היא כמו שתוספות כותב כי לפני רב פפא זה חייב להיות ר' יוסי הוא מחזיק שהבעלים של הדבורים עשו משהו לא בסדר לשים את הדבורים ליד גבול. אחרי רב פפא אף אחד לא עשה משהו לא בסדר, כי השדה עדיין לא נמכר. שפת גמרא היא זו: בעל החרדל אומר לבעלים של הדבורים "למה תגידו לי להרחיק את החרדל שלי, הרחק את הדבורים!" אם החרדל היה שם קודם, זה מתכוון שהוא אומר למעשה להרחיק את הדבורים. אם הדבורים היו שם קודם, פירוש הדבר שבעלים של החרדל אומרים שגם הם יכולים לשים את חרדל ליד הגבול. לכן, אחרי שהגענו  לפירוש של רב פפא ברבא, חייב להיות כמו שתוספות כותב כל אחד שהיה בגבול בראשונה יכול לומר לשני לשמור על מרחק ששה טפחים מהגבול.

the religious world has sunken deeply into the worship of tzadikm -not all that different from the worship of sticks and stones.

The worship of tzadikim [saints]seems to me to be not a very good idea. One reason I say this is I notice in the Obligations of the Hearts חובות הלבבות this idea that not to make up new "עבודות"--services.
The problem seems to be that the religious world has sunken deeply into the worship of tzadikm, and that I think is really not all that different from the worship of sticks and stone.

[This comes up in the Obligations of the Hearts a few times but one place that really made the point clear to me was when he talks about sticking with the path of one's parents]. There is no question that my parents and their parents and their parents before them would have thought that this worship of tzadikim that is so prevalent in the religious world is absolutely ridiculous and not the straight path of Torah at all.

The only people apparently that were aware of this problem were the Gra and Rav Shach. Other than that it seems the religious world have replaced the worship of God.

Now if I am right about this it means that the general set of rules about idolatry apply.

That is to say that one is not allowed to derive pleasure from idols nor the worship of idols. And since the worship of tzadikim is in fact idolatry that whole set of rules would apply.

I saw that the Hafetz Haim goes into the problems involved with deriving any kind of benefit from idols in section 6 of the Hafetz Haim.

[What this means is that in general one can not get pleasure from looking at idolatry, nor any other kind of pleasure.]