רש''י יכול לומר הוא מסביר את הרעיון של שבועות השומרים פי חוות דעתו של רבי חייא בר יוסף. אבל תוספות כשהוא שואל על רש''י מנסה להדוף את הנקודה הזו. את זה אני לא הזכרתי  ברשימותיי. רבי חייא בר יוסף אומר עירוב פרשיות כתוב כאן כי  כאשר הוא אומר  אצל שומר את המילים "כי הוא זה" אנחנו צריכים לשים את המילים האלה במקום אחר, כי הם לא מתאימים עם במקרה של שומר. אם האובייקט יש פה, יש להחזיר אותו. רבי חייא בר אבא אומר שאנחנו לא אומרים את זה. המילים בהתאים במקומם משום שאנו אומרים  ששומר צריך להיות מודה במקצת (הודאה חלקית) כדי להישבע.  רבא בשבועות מ''ה ע''ב אומר אם יש דבר כמו "מיגו" אז אף פעם לא יכול להיות שבועת השומרים משום שומר יכול לומר "לא היו דברים מעולם" ויהיה נאמן. לכן, כאשר הוא אומר "נאנס" הוא צריך גם להיות אמין. רש''י במקום אחר אומר כי שומר לוקח שבועה אפילו על טיעון של "לא היו דברים מעולם". מה תוספות שואל בצדק כי רש''י נסתרת ישירות על ידי רבא  שאומר טענה של "לא היו דברים מעולם" הוא נאמן. כתבתי כי רש''י יכול לומר רבא הולך כמו רבי חייא בר אבא שצריך מודה מקצת כדי שתהיה שבועה, וכי המקום שבו רש''י אומר שומר לוקח שבועה אפילו על "לא היו דברים מעולם" הוא כמו רבי חייא בר יוסף. מה תוספות כותב בשבועות מ''ה ע''ב ד''ה מתוך אני חושב נועד לדחוף את התשובה זה של רש''י. שם הוא כותב את שאלתו על רבינו תם "למרות רבי חייא בר אבא מחזיק אין שבועה עם הודאה ונאנס הוא מודה שקיימת שבועה עם הודאה וכפירה. מה תוספות עושה הוא אמור לתת נקודה לא רק על השאלה שלו על רבינו תם אלא גם רומז על רש''י שאפילו רבי חייא בר יוסף גם מסכים שאתה צריך מודה מקצת כלומר אתה צריך כפירה והודאה. זה רק עבור נאנס לבד שיש שבועה. כך הוא כבר חותר להגיע ריב''א


I admit I am not sure why Tosphot would say this. The only reason I mention this is simply to show that Tosphot was aware that Rashi might try to answer the question of Tosphot in the way I had suggested and tried to fend this off by saying even Rabbi Hiya Bar Joseph agrees when there is complete כפירה that we need also הודאה I mean he needs מודה במצקת. Does Tosphot have proof of this? I do not know. In any case, this whole subject clearly needs a lot more thinking.

 Bava Metzia on BM page 98a; Shavuot 45b/

Introduction. According to Rabbainu Tam, Rav Chiya bar Joseph says עירוב פרשיות כתוב כאן. That means a שומר שכר   paid guard you do not need כפירה. So if you have נאנסו והודאה  alone that is enough to take an oath. Rav Chiya bar Aba says שומר שכר   (paid guard) need כפירה in order to take an oath.



That in my book I said Rashi can say he  explains the idea of שבועות השומרים according to the opinion of רבי חייא בר יוסף. I don't think in my book I made this point very clear. At any rate, what I was saying makes a lot of sense. But Tosphot when he asks on Rashi tries to fend off this point.  רבי חייא בר יוסף says עירוב פרשיות כתוב כאן.
רבי חייא בר אבא says we do not say this.



רבא בשבועות מ''ה ע''ב says if there is such a thing as a Migo then there can never be שבועת השומרים because the שומר can say לא היו דברים מעולם and be believed. So when he says נאנסו he should also be believed. Rashi in a different place in Shas says that a שומר  takes a שבועה even on a plea of לא היו דברים מעולם. Tosphot asks rightly that that Rashi is contradicted directly by רבא who says a טענה של לא היו דברים מעולם is believed.
I had written in my book that Rashi can say Rava is going like רבי חייא בר אבא [you need מודה מקצת for there to be an oath] and that the place where Rashi says the שומר takes a שבועה even on לא היו דברים מעולם is like רבי חייא בר יוסף.

What Tosphot writes in Shavuot I think is meant to fend off this answer of Rashi. There he writes in his question about Rabbainu Tam "even though רבי חייא בר אבא holds there is no oath with הודאה ונאנסו  he admits there is an oath with הודאה וכפירה" What Tosphot is doing is saying a point not just about his question on Rabbainu Tam but also implying with his "even" to say that רבי חייא בר יוסף also agrees  מודה מקצת that is  כפירה והודאה would have an oath.

___________________________________________________________________________

 רש''י can say he  explains the idea of שבועות השומרים according to the opinion of רבי חייא בר יוסף.   But תוספות when he asks on רש''י tries to fend off this point. That much I did not mention in my notes. רבי חייא בר יוסף says עירוב פרשיות כתוב כאן that is when it says by a שומר the words כי הוא זה we need to put those words somewhere else because they don't fit with the case of a שומר. If the object is there let him give it back.
רבי חייא בר אבא says we do not say this. Rather the words fit in their place because we say with a guard he need to be מודה מקצת admission in part in order to take an oath.




  רבא בשבועות מ''ה ע''ב says if there is such a thing as a מיגו then there can never be שבועת השומרים because the שומר can say לא היו דברים מעולם and be believed. So when he says נאנסו he should also be believed. רש''י in a different place  says that a שומר  takes a שבועה even on a plea of לא היו דברים מעולם. What תוספות asks rightly that that רש''י is contradicted directly by רבא who says a טענה של לא היו דברים מעולם is believed.
I had written  that רש''י can say רבא is going like רבי חייא בר אבא you need מודה מקצת for there to be an oath, and that the place where רש''י says the שומר takes a שבועה even on לא היו דברים מעולם is like רבי חייא בר יוסף.

What תוספות writes in שבועות מ''ה ע''ב ד''ה מתוך I think is meant to push off this answer of רש''י. There he writes in his question about רבינו תם "even though רבי חייא בר אבא holds there is No oath with הודאה ונאנסו  he admits there is an שבועה with הודאה וכפירה. What תוספות is doing is saying a point not just about his question on רבינו תם but also implying with his אפילו to say that רבי חייא בר also agrees you need מודה מקצת That is you need כפירה והודאה. It is only for נאנסו alone that would get an oath. Thus he is already striving to get to the ריב''א.

It sometimes happens you want to tell someone something that they need to hear but are not ready to hear. This happened with me and my father. He was not happy with my decision to go to yeshiva in at Shar Yashuv. It was not that he was unhappy with the Torah path. He just thought and wanted for me an honest vocation along with learning Torah..  That as a rule is true. But what I tried to tell him was that there is such a thing as learning Torah for its own sake. -And that also is true. but he knew that  if in fact you are learning Torah for its own sake,  then you need a kosher vocation on the side.

 What goes around comes around. My father wanted to tell me things that I was not ready to hear. And as a result of this I decided to turn off my connection with him. I had a kind of spiritual connection with me mother and a deep love for my father.  And that was the only time he had ever used his authority. Never before, nor ever after. And I was not willing to understand that what he was saying was Torah with a vocation. What he was saying was 100% true. But still I could not listen and as a result I lost my connection with him. 

For all the years after that I did not feel I had a connection with my father--because of that incident. But when he died some terrible thing happened to me. I felt like I had lost some kind of outer shielding. I had not realized that just by my father being alive and well there was a deeper connection with him than I had consciously been aware of. 

q48 c major q29   q26 a major  q20  j9 [j9 might need some editing] j10 j12 a minor 

Songs for the glory of God

q35 [q35 in midi] q35 nwc q67  [q67 in midi]  q67 nwc  [This q67 needs editing. But I can not do it right now.] q63  [q63 in midi] q63 midi [This q67 also needs editing] l98  l98 midi  l98 nwc    Exodus4  [exodus 4 midi]  [exodus 4 nwc]   q96 in Eflat major in mp3 [q96 nwc e flat major][q96 e flat major midi][q96 in F major in midi] [q96 nwc--f major][i do not know how two different pieces got the same name of q96]  [Exodus4 was from about 18 years ago on a trip back from Uman to California. We stopped in Philadelphia and I got out of the bus and this song just hit me like that. I spent the whole 1/2 break just writing it down and got back to the bus just as it was pulling out. q66 in midi   q66 in mp3  [q66nwc]

q79 E flat major [q79 needs editing] [q79 in midi] [q79 nwc]

I am surprised that libertarians think people can protect their own rights, but not a whole country. Some libertarian philosophers I have  a great deal of respect for. But in this subject they seem to be off. If a hostile population is intent on invading Europe and the USA, why should the borders be open? After all a country is made up of people. If people can protect their own right and space, so also a whole group of people ought to have the same right. I don't invite jihadists into my home. Why should a country invite them into its boundaries?

And this does not just mean physical boundaries. Every group has laws and norms. In the Talmud we find that to become Jewish there are standards. That is to keep the laws of the Torah. There is a whole formal process that this involves. No anyone can get in the front door. And even after you are in the front door there are standards. This is so in any group. Whether it is the Jewish people, or the Army or Marines. You certainly don't let people in that openly claim to want to break down the country or group. 

There is an argument between Rav Joseph HaLevi [a rishon] and the Ran [on the Rif]. Rav  Joseph says a מיגו does not apply to an oath. It does not patur one from an oath, but it can patur one from an obligation of money.The Ran says it does patur also from an oath. [A מיגו is when we say since he could have said a stronger plea and be believed we believe him when he says a weaker plea]


In Shavuot 46a and Bava Metzia 112 a Braita says we have a case of קציצה. That is the artisan says he was told he would receive two  for his work and the owner of the object says the artisan was told only one. The Braita says we believe the owner with an oath. Another braita says we believe the owner without an oath. Another braita says when the artisan was give a garment to fix then we believe the artisan with an oath. Rav Nachman says the last braita is Rabbi Yehuda of the Mishna. Why did he not say simply that in the last case there is no מיגו? Because in the first case also there is no migo. The gemara at the top of the page says the braita of Raba bar Shmuel is when there are עדים that there was an agreement but they did not hear for how much it was.


Why can't we answer the last braita the owner is not believed because he has no מיגו? He wants his garment. The first two cases were when the work the artisan was doing was not portable. So the object is in the רשות domain of the owner. But the gemara says in any case there is no migo because it has to be like the case of the שכיר where there were witnesses that there was an agreement.

But that was the way that Rav Nachman bar Isaac explained the braita of Raba bar Shmuel. Rava apparently does not agree. Rav Nachman bar Isaac was trying to make the braita go in accord with Rav and Shmuel. Rava disagreed with Rav and Shmuel and so he would leave the braita the way it sounds that there were no witnesses. And still the שכיר נשבע ונוטל and the בעל החפץ pays just one sela. But if so then to rava he has a migo. and so the difference between the two braitot might be in the first ones when the baal bait is believed it is because he has a migo  and in the last case where the talit is in the hands if the artisan he is not believed because he has no migo. This is a proof for Rav Joseph Halevi at least if we are going like Rava.




_______________________________________________________________________________

Here is the same idea but with a bit more Hebrew.


There is an argument between רב יוסף הלוי and the ר''ן. We have רב יוסף הלוי says a מיגו does not apply to an שבועה. It does not פוטר one from an שבועה, but it can פוטר one from an חיוב ממון. The ר''ן says it does פוטר also from an שבועה. A מיגו is when we say since he could have said a stronger plea and be believed we believe him when he says a weaker plea


In שבועות מ''ו ע''א and בבא מציעא קי''ב a ברייתא  של רבה בר שמואל says we have a case of קציצה. That is the אומן says he was told he would receive שתיים  for his work and the בעל החפץ says he told the  אומן  only one. The ברייתא says we believe the בעל החפץ with an שבועה. Another ברייתא says we believe the בעל החפץ without an שבועה. Another ברייתא says when the אומן was given a garment to fix then we believe the אומן with an שבועה. We have that רב נחמן בר יצחק says the last ברייתא is רבי יהודה of the משנה שמודה במקצת הטענה נשבע. Why did he not say simply that in the last case there is no מיגו? Because in the first case also there is no מיגו. The גמרא at the top of the page says the ברייתא of רבה בר שמואל is when there are עדים that there was an agreement but they did not hear for how much it was.


Why can't we answer the last ברייתא the owner is not believed because he has no מיגו? He wants his garment. The first two cases were when the חפץ the אומן was doing was not ניידת. So the object is in the רשות domain of the בעל החפץ. But the גמרא says in any case there is no מיגו because it has to be like the case of the שכיר where there were witnesses that there was an הסכמה.

But that was the way that רב נחמן בר יצחק explained the ברייתא of רבה בר שמואל. We have that רבא apparently does not agree. רב נחמן בר יצחק was trying to make the ברייתא go in accord with רב and שמואל. However רבא disagreed with רב and שמואל and so he would leave the ברייתא the way it sounds that there were no עדים. And still the שכיר נשבע ונוטל and the בעל החפץ pays just one סלה. But if so then to רבא he has a מיגו. And so the difference between the two ברייתות might be in the first ones when the בעל החפץ is believed it is because he has a מיגו  and in the last case where the טלית is in the hands if the אומן he is not believed because he has no מיגו. This is a proof for רב יוסף הלוי at least if we are going like רבא.



In any case, perhaps רבא and רב נחמן בר יצחק are  arguing about when we say a מיגו.  Could that be the יסוד of their מחלוקת?




יש ויכוח בין רב יוסף הלוי והר''ן.  רב יוסף לוי אמר מיגו אינו פוטר מן שבועה. זה אומר לא פוטר אחד משבועה, אבל זה יכול לפטור אחד מחיוב ממון. הר''ן אמר שהיא עושי לפטור גם משבועה. מיגו הוא כאשר אנו אומרים שכן הוא היה יכול  לומר טיעון חזק ולהאמין ולכן אנחנו מאמינים לו כשהוא אומר טיעון חלש. בשבועות  מ''ו ע''א ובבא מציעא קי''ב בברייתא של רבה בר שמואל יש לנו מקרה של קציצה. זה שהאומן אומר שנאמר לו שהוא יקבל שניים על עבודתו ובעל החפץ אומר שהוא אמר לאומן אחד בלבד. הברייתא אומרת שאנחנו מאמינים בעל החפץ  עם שבועה. עוד ברייתא אומרת שאנחנו מאמינים בעל החפץ ללא שבועה. עוד ברייתא אומרת כאשר האומן קיבל בגד לתקן אז אנחנו מאמינים אומן עם שבועה.  רב נחמן בר יצחק אמר ברייתא האחרונה היא רבי יהודה של המשנה שמודה במקצת הטענה נשבעה. למה הוא לא אמר בפשטות כי במקרה האחרון אין מיגו? כי במקרה הראשון גם אין מיגו. הגמרא בראש הדף, אמרה שהברייתא של רבה בר שמואל היא כאשר יש עדים שהיה הסכם אבל הם לא שמעו על כמה זה היה. למה אנחנו לא יכולים לענות שבברייתא האחרונה לא מאמינים לבעל החפץ כי אין לו מיגו? הוא רוצה את בגדו. שני המקרים הראשונים היו כאשר החפפ שהאומן עבד עליו לא היה נייד. אז החפץ ברשותו של בעל החפץ. אבל הגמרא אומרת בכל מקרה אין מיגו כי זה צריך להיות כמו במקרה של השכיר שבו היו עדים שהיה הסכמה. אבל זה היה האופן שבו רב נחמן בר יצחק הסביר את הברייתא של רבה בר שמואל. לי נראה שרבא לא מסכים. רב נחמן בר יצחק היה מנסה לעשות שהברייתא תהיה בקנה אחד עם רב ושמואל. עם זאת רבא לא הסכים עם רב ושמואל, ואז הוא יעזוב את  הברייתא להיות כפשוטו, שלא היו עדים. ועדיין השכיר נשבע ונוטל ובמצב של קציצה עם אומן בעל החפץ משלם רק אחד. אבל אם כן אז לרבא יש לבעל החפץ מיגו. וכך ההבדל בין שתי הברייתות עשוי להיות שבראשונה כאשר בעל חפץ הוא נאמן שזה בגלל שיש לו מיגו ובמקרה האחרון שבו הטלית היא בידיים של האומן בעל החפץ לא נאמן כי אין לו מיגו. זוהי הוכחה לרב יוסף לוי לפחות אם אנחנו הולכים כמו רבא.  בכל מקרה, על פני השטח נראה שרבא ורב נחמן בר יצחק  מתווכחים על שאלת מתי אומרים מיגו. זה יכול להיות היסוד המחלוקת.