הוכחה חזקה לגישתו של רבינו יצחק בעמוד י''ח ע''ב של בבא בתרא

ברצוני להביא הוכחה חזקה לגישתו של רבינו יצחק בעמוד י''ח ע''ב של בבא בתרא. זאת היא. רבינא עונה "החכמים גורסים שיש להסיר את הדבר הגורם לנזק". ובכן זה כַּמוּבָן. אחרת למה היו אומרים להרחיק את הגיגית של הפשתן מהירקות ובור מבור אחר? ברור שרבינא בא לענות על שאלה מסוימת. והשאלה הזו היא בבירור השאלה שנשאלה זה עתה על החכמים: אם אנחנו מדברים על לוקח, למה אומרים החכמים להרחיק את גיגית הפשתן מהירקות? תשובה: כי גם במקרה של מכירה, הם מחזיקים שחייבים להרחיק את הגורם לנזק מזה שיכול להינזק. אבל אם אתה מחזיק כמו רבינו תם, התשובה הזו כנראה לא עונה על השאלה. השאלה שרבינא אמור לענות עליה בגישתו של רבינו תם היא זו. ר' יוסי אמר להרחיק את הדבורים מהחרדל. אם רבא צודק שחייבים להרחיק מהגבול כל דבר שיכול לגרום נזק, איך אפשר למצוא מצב שכזה בו מגיע המקרה של ר' יוסי? התשובה לשאלה זו אמורה להיות ""החכמים מחזיקים חייבים להסיר כל דבר שיכול לגרום נזק". עם זאת, אני עדיין יכול לראות את גישה של רבינו תם. הוא אמנם קורא בתשובת רבינא קצת יותר ממה שכתוב בה, אבל רק טיפה יותר שאתה צריך לקרוא בה בכל מקרה. לרבינו יצחק צריך לקרוא לתוכו שרבא מסכים עם הרבנן לבדם ולא עם ר' יוסי. לר''ת אתה צריך לקרוא את זה לתוך האמירה ההיא, אבל להוסיף גם שרבא אמר את החוק שלו רק במקרה אחד. העובדה שהרי''ף ור''י מיגש גורסים שהדין כמו ר' יוסי ור' יוסי אמר את דינו רק במקרה של "חיציו" ושהם יכולים על ידי זה לבצע משימה חשובה. זה לא תקלה, אבל דבר טוב. שהרי הכלל שהדין כרבא בכל המקרים חוץ מיע''ל כג''ם והלן הגמרא אומר הדין כר' יוסי. בגירסה של ר''ת הרי''ף יכול לקבוע שזהו עִקבִי; החוק הוא גם כר' יוסי וגם כרבא