I was at the sea shore and on the way back it occurred to me that the law in the Rambam laws of gifts 8 law 6 (if one says if my wife gives birth to a  son he will take 100 zuz and if he gives birth to a daughter she will get 200 zuz.) might refer to a kinyan sudar [handkerchief]. But that is not how the Magid Mishna explains it there [and he says it refers to a person dying] because of the gemara in Gitin page 40 side b that if a person writes in a document ''I will give such and such a thing to so and so'' that it is not valid, and there is no obligation incurred by means of that document.  And the Rambam brings that law in laws of gifts chapter 4. The Rashba however brings the Magid Mishna that there might be a difference between a kinyan sudar and a document. It occurred to me that the Rambam himself writes that the validity of documents is derabanan [from the sages, not from the Torah except where the Torah explicitly says one needs a document like with divorce.] while a kinyan sudar is from the Torah as a valid exchange [halifin]. Thus it makes sense to say that the Rambam is referring to a kinyan sudar which is clearly more powerful than a document.

_________________________________________________________________________________

 The Rambam  writes הלכות זכיה ומתנה פרק ח' הלכה ו: If one says, "If my wife gives birth to a  son, he will take מנה.  If she gives birth to a daughter, she will get מאתיים. This might refer to a קניין סודר [handkerchief]. But that is not how the מגיד משנה explains it there. [He says it refers to a person dying שכיב מרע]. The reason the מגיד משנה explains this differently is because of the גמרא in גיטין מ' ע''ב that if a person writes in a document ''I will give such and such a thing to so and so'' that it is not valid, and there is no obligation incurred by means of that document.  And the רמב''ם brings that law in laws of giftsהלכות זכיה ומתנה פרק ד. The רשב''א however brings the מגיד משנה that there might be a difference between a קניין סודר and a document. It occurred to me that the Rambam himself writes that the validity of documents is מן הרבנן [from the sages, not from the Torah except where the תורה explicitly says one needs a document like with divorce.] while a קניין סודר is from the תורה as a valid exchange [חליפין]. Thus it makes sense to say that the רמב''ם is referring to a קניין סודר which is clearly more powerful than a document.

הרמב"ם כותב הלכות זכיה ומתנה פרק ח' הלכה ו: אם יאמר "אם אשתי תלד בן, ייקח מנה. אם היא תלד בת, היא תקבל מאתיים. זה יכול להתייחס לקניין סודר [מטפחת]. אבל לא כך מסביר זאת המגיד משנה שם. [הוא אומר שזה מתייחס לשכיב מרע]. הסיבה שהמגיד משנה מסביר זאת אחרת היא בגלל הגמרא בגיטין מ' ע''ב שאם יכתוב אדם במסמך ''אתן כזה וכזה'' שאינו תקף, ואין התחייבות שנגרמה על ידי אותו מסמך. והרמב''ם מביא את הדין הזה בהלכות זכיה ומתנה פרק ד. הרשב"א לעומת זאת מביא את המגיד משנה שאולי יש הבדל בין קניין סודר למסמך. עלה בדעתי שהרמב"ם בעצמו כותב שתוקף המסמכים הוא מן הרבנן [מהחכמים, לא מהתורה אלא במקום שבו התורה אומרת במפורש שצריך מסמך כמו בגירושין.] ואילו קניין סודר הוא מהתורה כחילופין. לפיכך הגיוני לומר שהרמב''ם מתייחס לקניין סודר שהוא בבירור חזק יותר ממסמך