רב שך [ברמב''ם הלכות אישות פרק א' הלכה ג'] מביא את תוספות הרי''ד

רב שך [ברמב''ם הלכות אישות פרק א' הלכה ג'] מביא את תוספות הרי''ד שקניין סודר תקף אם שווי המטפחת יותר מפרוטה ונמסר בתורת קניין כסף ולא בתורת קניין סודר. כמו כן, תקף אם ניתן בתנאי לתת מאוחר יותר כסף, ובהמשך הזמן הוא למעשה נותן את זה. רב שך מסביר שיש שני סוגים של קניין סודר, האחד הוא חליפין, והשני הוא סוג מיוחד של חליפין שקיים רק כסוג של דרך להשלים עסקה. כמו בימינו לחיצת יד תהיה בקטגוריה מסוג זה. אז התוספות הרי''ד כולל בקניין כסף קניין סודר כאשר זה נעשה כחליפין ללא שום התחייבות נוספת לתת דבר נוסף. וזה יהיה סוג של חילופי כספים שווה בשווה. אבל לא כשזה נעשה במיוחד כמו קניין סודר שהוא קטגוריה משלו (של סוג חילופין). הנושא  מבחינתי כאן שהוא מציג שאלה שנדמה שהגמרא מעוניינת בעיקר לסלק את קניין חליפין, ולא מזכירה קניין סודר. רק כדי שיהיה ברור אני אביא את הגמרא הבסיסי. הגמרא קידושין מביא משנה בשלשה דרכים אישה נקנית בכסף שטר ובאיה, וזה נועד להוציא את חליפין. שיכול להיות שהייתה לומד חליפין משדה עפרון, מכיוון שחליפין יכול לקנות שדה. אז אנו יודעים כעת לא, מכיוון שאישה לא תסכים שיקנה אותה בפחות מפרוטה. ומכיוון שחליפין יכולה להיות עבור פחות מפרוטה, לכן כל הסוג של קניית חליפין אינו נכלל, אפילו אם החליפין נעשה יותר מפרוטה.השאלה שלי. הגמרא מעוניין בפשטות להוציא את סוג הרכישה שהוא חליפין ספציפית, ואפילו לא מזכיר את קניין סודר. זה נראה בדיוק ההפך ממה שאמרנו למעלה. זה נראה כאילו קניין חליפין לא יהיה תקפה, אבל אולי קניין סודר רגיל יהיה תקף

רב שך in the הלכות אישות brings the תוספות רי''ד that קניין סודר  would be valid if it had a פרוטה worth in the handkerchief and given as money. That would make it like barter. But if on condition to give more later then that would be like kinyan sudar Also it would valid if it was given over on condition to give later some money, and later on he in fact gives it. רב שך explains there are two kinds of קניין handkerchief, one is חליפין barter, and the other is  a special kind of barter that exists only as a kind of way of completing a deal. Like nowadays a handshake would be in that kind of category. So the תוספות רי''ד is including קניין סודר when it is done as חליפין with no further obligation to give anything more. And that would be a kind of monetary exchange שווה בשווה. But not a when it is done specially as קניין סודר which is its own category of  kind of exchange.
The confusing issue for me here is that it seems that the גמרא is mainly interested in eliminating חליפין, and does not really mention the קניין סודר. I do not know if this is actually a good question, or just confusion on my part.
Just to be clear I will bring the basic גמרא. The גמרא קידושין brings  משנה בשלשה דרכים אישה נקנית בכסף שטר ובאיה,  and that is meant to exclude חליפין. You might have learned חליפין from the field of עפרון, since a field can be bought by חליפין. So we now know not so, because a woman will not agree to be bought for less than a פרוטה. And since חליפין can be for less than a פרוטה, therefore that whole kind of buying חליפין is excluded, even if the חליפין is done for more than a פרוטה.
So you see right away what is bothering me. The גמרא is plainly interested in excluding the kind of acquisition that is specifically חליפין, and does not even mention קניין סודר.  It seems just the opposite of what we said up above. It looks as if a handkerchief as חליפין would be not valid, but perhaps as a regular קניין סודר would be valid.