Ari [Isaac Luria]- The way the Ari understands the creation of the universe

The way the Ari [Isaac Luria] understands the creation of the universe is by a process of צמצום of the Divine Presence of God from an empty space within his Infinite Light and then sending down first the light of the divine name 52 or Adam Kadmon of the Circles. Then the name 45 which became Adam Kadmon of the form of Man. This explains to some degree why Buddha would have seen Nirvana as the peak of things, and that perfection means to be self-annihilated. Buddha [and Schopenhauer] would be seeing the level of the empty space as Bein, thus forgetting that there was one level before that. However Hegel did incorporate the level of Adam Kadmon, and the previous levels in his system. [Though I do not know how he learned the Ari or even heard about him. But he certainly brings him in his books. And his system is a kind of commentary on the Ari.] Hegel did not accept the premise of Kant that knowledge must start with sensibility -empirical intuition or pure. Kant thought that even the laws of logic [which are concepts, not from sensibility] had to have a basis o ground in space and time like that when we perceive the shortest distance between two points is a straight line in Euclidian space—i.e., Kant thought all knowledge must have some basis in intuition. Thus, he created a limit on knowledge. That limit is the second part of metaphysics that cannot be experienced directly. But to Hegel, laws of logic are not in space and time. If A implies B, and B implies C, then if A, then C- has nothing in common with space and time, nor is it dependent on somebody thinking it. So, Hegel was able to get beyond the limit of pure reason that Kant imposed on it. But how? that is by a process first introduced by Kant, and enlarged upon by Fichte--the triads. האופן שבו האר"י [יצחק לוריא] מבין את בריאת היקום הוא באמצעות תהליך של צמצום של הנוכחות האלוהית של אלוהים ממרחב ריק בתוך אורו האינסופי ולאחר מכן שליחת אור השם האלוהי נ''ב או אדם קדמון של המעגלים. לאחר מכן השם מ''ה שהפך לאדם קדמון בצורת אדם. זה מסביר במידה מסוימת מדוע בודהה היה רואה את נירוונה כשיא הדברים, וששלמות פירושה השמדה עצמית. בודהה [ושופנהאואר] היו רואים את רמת המרחב הריק כ"ביין", ובכך שוכחים שהייתה רמה אחת לפניה. עם זאת, הגל שילב את רמת אדם קדמון, ואת הרמות הקודמות, במערכת שלו. [למרות שאני לא יודע איך הוא למד את האר"י או אפילו שמע עליו. אבל הוא בהחלט מביא אותו בספריו. והמערכת שלו היא סוג של פרשנות על האר"י.] הגל לא קיבל את הנחת היסוד של קאנט שידע חייב להתחיל ברגישות - אינטואיציה אמפירית או טהורה. קאנט חשב שאפילו חוקי הלוגיקה [שהם מושגים, לא מתוך רגישות] חייבים להיות מבוססים במרחב ובזמן, כמו שכאשר אנו תופסים את המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות הוא קו ישר במרחב האוקלידי - כלומר, קאנט חשב שלכל ידע חייב להיות בסיס כלשהו באינטואיציה. לפיכך, הוא יצר גבול על הידע. גבול זה הוא החלק השני של המטאפיזיקה שלא ניתן לחוות אותו ישירות. אבל עבור הגל, חוקי הלוגיקה אינם נמצאים במרחב ובזמן. אם א' מרמז על ב', ו-ב' מרמז על ג', אז אם א', אז ג'- אין לו שום דבר במשותף עם מרחב וזמן, והוא גם לא תלוי במישהו שחושב אותו. לכן, הגל הצליח לחרוג מגבול התבונה הטהורה שקאנט הטיל עליו. אבל איך? זה באמצעות תהליך שהוצג לראשונה על ידי קאנט, והורחב על ידי פיכטה - הטריאדות