השלחן ערוך כותב כי עדים צריכים להעיד בעל פה, לא בכתב (חושן משפט פרק כ''ח). אבל כדי לאמת מסמך, בחושן משפט סימן מ''ו סעיף ז' הרמ''א אומר שאפשר להעיד בכתיבה בשם הריב''ש (יצחק בן ששת). ואף על פי כן, לאחר שכותב השלחן ערוך (פרק מ''ו הל''ו) אם אחד הוא עד, ואז פתאום לא יכול לדבר, הוא אינו יכול להעיד על תוקף חתימתו (אפילו בכתב). והרמ''א אינו חולק שם. מַדוּעַ? רב שמואל רוזובסקי עונה את זה. רב יוסף קרו סבור כמו תוספות שמסמך עם עד אחד בלבד אינו נחשב כמסמך תקף, ולכן כדי לאמת אותו, צריך להעיד בעל פה, לא בכתב. נראה שזה מרמז שרב קרו סבור שמסמך שנכתב בניגוד להסכמת הלווה גם אינו נחשב כמסמך, ולכן גם שם יש להעיד על תוקפו בעל פה, בעוד שהרמ"א סבור שאפשר להעיד בכתב על תוקפו. ----בהתחלה היה נראה לי קשה להבין למה רב שמואל מתכוון בזה שיש מסמך שיש לו תוקף ועדיין צריך לאמת אותו. הוא לא מסביר למה הוא מתכוון בדיוק. עם זאת, עלה בדעתי שהוא חייב לסבור שהשלחן ערוך סבור כמו הרמב"ם שאף מסמך אינו תקף מדין התורה, רק דברי הסופרים הופכים מסמכי הלוואה לתקפים בכלל. אבל אפילו אז, צריך לאמת אותם כאשר המלווה מגיע לבית המשפט כדי לגבות את התשלום שלו. לכן, תמיד צריך להעיד על תוקפו של מסמך בעל פה, כי הפסוק "מפיהם" מרמז "ולא מפי כתבם". עם זאת, הרמ"א חייב לקבוע שמסמכי הלוואות ועסקים תקפים מהתורה. מכיוון שהם כבר תקפים, אז אפשר להעיד על תוקפם בכתב. [רק כאשר מסמך נכתב עם רק עד אחד, אז אין לו תוקף מהתורה, ולכן צריך להעיד על תוקפו מדברי הסופרים בעל פה.] ויכוח זה בין השלחן ערוך לרמ"א מבוסס על תוספת כתובות עמוד כ'. דעה אחת היא ש"שטר" שנכתב ללא הסכמת הלווה אינו נחשב כמסמך, ורב קרו מסכים לכך, והרמ"א חולק על כך. דעה נוספת היא שמסמך עם עד אחד בלבד אינו נחשב כמסמך. גם השלחן ערוך וגם הרמ"א מסכימים

The Rav Joseph Karo (author of the Shulchan Aruch) writes that witnesses need to testify verbally, not by writing (Choshen Mishpat chapter 28, law 11). But to validate a document, in choshen mishpat chapter 46 law 7 the Rema says one can testify by writing in the name of the Rivash (Izhak ben Sheshet). And yet later on when the Shulchan Aruch writes (chapter 46 law 36)if one is a witness, and then suddenly became unable to speak , he cannot testify as for the validity of his signature (even by writing). And the Rema does not disagree there. Why? the rav Shmuel Rozovski [Rosh yeshiva of Ponovitch before Rav Shach] is this. Rav Joseph Karo holds like Tosphot that a document with only one witness does not have a valid category of a document, and therefore to validate it, one needs to testify verbally, not in writing. This seems to imply that Rav Karo holds a document written against the consent of the borrower is also not considered to be a document, and therefore there also one must testify for it’s validity verbally, while the Rema holds one can testify in writing about its validity. It seemed to me at first hard to understand what Rav Shmuel means by a document having validity and yet still needing to be validated. He does not explain what he mean exactly. However, it occurred to me that he must hold that the Shulchan Aruch Rav Karo holds like the Rambam that no document is valid from the law of the Torah, only the words of the sages makes documents of loans valid at all. But even then, one needs to validate them when the lender comes to court to collect his payment. Therefore one must always testify for the validity of a document verbally because the verse from their mouth which implies not from their writing. However the Rema must hold that documents of loans and business are valid from the Torah. Since they are already valid, then one can testify as for their validity in writing. Only when a document was written against with only one witness, then it has no validity from the Torah, so one has to testify as for its validity from the words of the sages verbally. This argument between the Shulchan Aruch and the Rema is based on Tosphot Ketuboth page 20.One opinion is a doc written without consent of the borrower does not have the status of a document and Rav karo agrees with this and the Rema disagrees. Another opinion is a document with only one witness does not have the status of a document. Both the Shulchan Aruch and the Rema agree. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- The שלחן ערוך writes that witnesses need to testify verbally, not by writing ( חושן משפט פרק כ''ח ). But to validate a document, in חושן משפט סימן מ''ו סעיף ז' the רמ''א says one can testify by writing in the name of the ריב''ש (יצחק בן ששת). And yet later on when the שלחן ערוך writes (chapter מ''ו lawל''ו ) if one is a witness, and then suddenly became unable to speak , he cannot testify as for the validity of his signature (even by writing). And the רמ''א does not disagree there. Why? the רב שמואל רוזובסקי is this. רב יוסף קרו holds like תוספות that a document with only one witness does not have a valid category of a document, and therefore to validate it, one needs to testify verbally, not in writing. This seems to imply that רב קרו holds a document written against the consent of the borrower is also not considered to be a document, and therefore there also one must testify for it’s validity verbally, while the רמ''א holds one can testify in writing about its validity. ----It seemed to me at first hard to understand what רב שמואל means by a document having validity and yet still needing to be validated. He does not explain what he mean exactly. However, it occurred to me that he must hold that the שלחן ערוךholds like the רמב''ם that no document is valid from the law of the תורה, only the words of the סופרים makes documents of loans valid at all. But even then, one needs to validate them when the lender comes to court to collect his payment. Therefore, one must always testify for the validity of a document verbally because the verse "מפיהם" which implies ולא מפי כתבם. However, the רמ''א must hold that documents of loans and business are valid from the תורה. Since they are already valid, then one can testify as for their validity in writing. Only when a document was written against with only עד אחד, then it has no validity from the תורה, so one has to testify as for its validity from the words of the סופרים verbally. This argument between the שלחן ערוך and the רמ''א is based on תוספות כתובות page כ''. One opinion is a שטר written without consent of the borrower does not have the status of a document and רב קרו agrees with this and the רמ''א disagrees. Another opinion is a document with only one witness does not have the status of a document. Both the שלחן ערוך and the רמ''א agree.

השלחן ערוך חושן משפט סימן מ''ו ס''ק ל''ו

הש''ך (חושן משפט מ''ו ס''ק ז') שואל שאלה על הרמ''א בשלחן ערוך. הגר"א עונה על זה בצורה אחת ורב שמואל רוזובסקי עונה על זה אחרת על סמך תוספות בכתובות דף כ' ד''ה ר''י. הנושא בקצרה הוא זה. השלחן ערוך והרמ''א כותבים שהעדים צריכים להעיד בעל פה ולא בכתב. אבל כדי לאמת מסמך, הרמ''א אומר שאפשר להעיד בכתב. ואף על פי כן, כשכותב השלחן ערוך חושן משפט סימן מ''ו ס''ק ל''ו אם הוא עד, ופתאום לא יכול לדבר, אינו יכול להעיד על תוקף חתימתו (אפילו בכתב). והרמ"א אינו חולק על כך. מדוע? ----תשובתו של הגר"א קצרה, אבל רב שך מסביר זאת כך. הרמ"א סבור כמו (הריב"ש) רב יצחק בן ששת שעד יכול לאמת את חתימתו על ידי כתיבה. זה בא כמו רב כהנא בגיטין דף ע"א צד א' שאומר שחירש יכול לכתוב, "כתוב ותן גט לאשתי," וזה תקף. אבל אדם שאינו יכול לדבר אינו יכול לתת עדות כי חוסר היכולת לדבר הוא פגם בגוף. לכן, כדי להעיד לגבי תקפות החתימה של אדם אנו זקוקים לעדים תקפים, ואם יש לנו את זה, אז הם יכולים לכתוב שהחתימה תקפה. אבל מי שאינו יכול לדבר אינו עד תקף כלל. הבעיה שאני רואה היא שרב כהנא לא אומר כלום על תוקף חתימתו. הוא מדבר רק על חירש שנותן פקודה בכתב לגרש את אשתו. אני יכול להזכיר שלמרות שר' יוחנן חולק על רב כהנא, עדיין יש ר' יצחק בדף ע''א ע''ב שמסביר את המשנה שם בהתאם לרב כהנא. אז נוכל לראות מדוע הריב''ש (ר' יצחק בן ששת) החליט כמו רב כהנא נגד ר' יוחנן

The Shach asks a question on the Rema in the Shulchan Aruch . The Gra answers it in one way and Rav Shmuel Rozovski of Ponovitch answers it differently based on a Tosphot in Ketuboth page 20. The subject in short is this. The Shulchan Aruch and Rema write that witnesses need to testify verbally, not by writing. But to validate a document, the Rema says one can testify by writing. And yet later on when the Shulchan Aruch writes if one is a witness, and then became unable to speak , he cannot testify as for the validity of his signature (even by writing). And the Rema does not disagree there. Why? The answer of the Gra is short, but Rav Shach explains it thus. The Rema holds like the Rivash [Rav Izhak ben Sheshet] that a witness can validate his signature by writing. This is coming like Rav Kahana in Gitin 71 side a who says a deaf person can write, ‘’Write and give a divorce to my wife, and it is valid. But a person who cannot speak cannot give testimony because not being able to speak is a defect of the body. So, to testify as for the validity of one’s signature we need valid witnesses, and if we have that then they can write that the signature is valid. But one who cannot speak is not a valid witness at all.] The problem I see is that Rav Kahana says nothing about validating one’s signature. He only speaks about a deaf person giving a command in writing to divorce his wife. I might mention that even though R. Yochanan disagrees with Rav Kahana still there is R. Isaac on page 71 side b who explains the Mishna there to be in accord with Rav Kahana. {So we can see why the Rivash [Issac ben Sheshet] decided like Rav Kahana against R. Yochanan.} ----------------------------------------------------------------------------------------------------------The ש''ך asks a question on the רמ''א in the שלחן ערוך. The גר''א answers it in one way and רב שמואל רוזובסקי answers it differently based on a תוספות בכתובות דף כ'. The subject in short is this. The שלחן ערוך and רמ''א write that witnesses need to testify verbally, not by writing. But to validate a document, the רמ''א says one can testify by writing. And yet later on when the שלחן ערוך סימן מ''ו ס''ק ל''ו writes if one is a witness, and then became unable to speak, he cannot testify as for the validity of his signature (even by writing). And the רמ''א does not disagree there. Why? The answer of the גר''א is short, but רב שך explains it thus. The רמ''א holds like the (ריב’’ש) רב יצחק בן ששת that a witness can validate his signature by writing. This is coming like רב כהנא in גיטין דף ע''א side a who says a deaf person can write, ‘’Write and give a divorce to my wife, and it is valid. But a person who cannot speak cannot give testimony because not being able to speak is a defect of the body. So, to testify as for the validity of one’s signature we need valid witnesses, and if we have that, then they can write that the signature is valid. But one who cannot speak is not a valid witness at all.] The problem I see is that רב כהנא says nothing about validating one’s signature. He only speaks about a deaf person giving a command in writing to divorce his wife. I might mention that even though ר’ יוחנן disagrees with רב כהנא still there is ר' יצחק on דף ע''א who explains the משנה there to be in accord with רב כהנא. {So, we can see why the ריב''ש יצחק בן ששת decided like רב כהנא against ר’ יוחנן.}

כתובות תוספות בדף כ' ע''ב מביא את הירושלמי. יוצא מהירושלמי שגם אם העדים על שטר הלוואה לא זוכרים כלום, הם עדיין יכולים להעיד על חתימותיהם וזה כמו האי גאון שהובא בשיטה מקובצת, אבל לא כמו הרמב''ם. אני חושב שהדרך להסביר את ההבדל הזה היא שלדעת רש''י תוספות ורמב''ן שטר בהלוואה יש תוקף מהתורה, וזו לדעתי הסיבה של האי גאון. כיוון שהשטר תקף גם בלי שאף אחד אמר דבר בבית המשפט, אז כדי להוסיף לו תוקף נוסף, די לעדות בעדים על תוקף חתימתם. אולם לדעת הרמב"ם, לשטרי הלוואות אין תוקף מהתורה, אלא חכמים נתנו להן תוקף כדי שלא תיסגר הדלת בפני אנשים שרוצים ללוות כסף. הרשו לי להביא כאן את ירושלמי. המשנה אומרת ר' יהודה הנשיא אמר שכאשר שטר של הלוואה מגיע לבית דין, העדים עליו צריכים להעיד על תוקף חתימתם, וגם להביא מישהו אחר שיעיד על כל חתימה. אבל חכמים אמרו שדי אם כל עד יעיד על תוקף חתימתו. הירושלמי אומר שאם איש אינו זוכר את ההלוואה, אין ויכוח בין ר' יהודה לחכמים. שניהם מסכימים שהעדים מעידים על חתימותיהם ומביאים עדים אחרים לאותה מטרה. אם שני העדים זוכרים את ההלוואה, אין ויכוח. כולם מסכימים שהם מעידים על ההלוואה, וזה מספיק. הוויכוח הוא כאשר הם שכחו את ההלוואה ורק לאחר שהשטר הזכיר להם עליה, הם זוכרים. בעיני ירושלמי השטר יכול להיות תקף גם אם אף אחד לא זוכר את ההלוואה כלל, וזו דעת האי גאון. בעיני הרמב"ם מקרה זה אינו תקף כלל. הוא מתבסס על הגמרא שלנו ועל העובדה שהשטר ממילא פסול מהתורה. הגמרא שלנו מביאה את המשנה ואומרת שרב הונא אמר שצריך לזכור את ההלוואה. ר' יוחנן אמר שאם זוכרים את ההלוואה על ידי כתב האישי שלהם, זה מספיק. הרמב"ם פסק את הדין כמו ר' יוחנן והגמרא שלנו

Ketuboth page 20 side Tosphot brings the Yerushalmi. It comes out of the Yerushalmi that even if the witnesses on a doc of a loan remember nothing they ca still testify on their signatures and this is like Rav Hai Gaon brought in the Shita Mekubetzet, but not like the Rambam. I think the way to explain this difference is that Rashi, Tosphot and Ramban hold a document on a loan has validity from the Torah, and this is I think the reason of Hai Gaon. Since the doc is valid even without anyone saying anything in court, so to add extra validity to it, it is enough for witnesses to testify as to the validity of their signatures. However To the Rambam, documents of loans have no validity from the Torah, but the sages gave them validity so that the door will not be shut in front of people that want to borrow money. Let me bring here the Yerushalmi. The Mishna says R Judah Hanasi said when a document of a loan comes to court, the witnesses on it need to testify on the validity of their signatures, and also bring someone else to testify on each signature. But the sages said it is enough if each witness testifies on the validity of his own signature. the Yerushalmi says if no one remembers the loan, there is no argument between r Judah and the sages. both agree they testify on their signatures and bring another witness as for the same purpose. If both witnesses recall the loan, there is no argument. Everyone agrees that they testify as to the loan, and that is enough. The argument is when they recall the loan only after being reminded of it by the document. To the Yerushalmi the doc can be valid even if no one recalls the loan at all, and that is the opinion of Hai Gaon. To the Rambam this case is totally not valid. He bases himself on our Gemara and the fact that the doc is anyway no valid from the Torah. Our Gemara brings the Mishna and says Rav Huna said they need to recall the loan. R. Yochanan said if they recall the loan by being reminded by their own personal document, that is enough. The Rambam decided the law like R Yochanan and our Gemara.------------------------------------------------------------------------------------------------------------- כתובות תוספות בדף כ' ע''ב brings the ירושלמי. It comes out of the ירושלמי that even if the witnesses on a שטר of a loan remember nothing they ca still testify on their signatures and this is like האי גאון brought in the שיטה מקובצת, but not like the רמב’’ם. I think the way to explain this difference is that רש''י תוספות ורמב''ן hold a שטר on a loan has validity from the תורה, and this is I think the reason of האי גאון. Since the שטר is valid even without anyone saying anything in court, so to add extra validity to it, it is enough for witnesses to testify as to the validity of their signatures. However To the רמב’’ם, שטרי of loans have no validity from the תורה, but the sages gave them validity so that the door will not be shut in front of people that want to borrow money. Let me bring here the ירושלמי. The משנה says ר' יהודה הנשי said when a שטר of a loan comes to court, the witnesses on it need to testify on the validity of their signatures, and also bring someone else to testify on each signature. But the sages said it is enough if each witness testifies on the validity of his own signature. The ירושלמי says if no one remembers the loan, there is no argument between r Judah and the sages. both agree they testify on their signatures and bring another witness as for the same purpose. If both witnesses recall the loan, there is no argument. Everyone agrees that they testify as to the loan, and that is enough. The argument is when they recall the loan only after being reminded of it by the שטר. To the ירושלמי the שטר can be valid even if no one recalls the loan at all, and that is the opinion of האי גאון. To the רמב’’ם this case is totally not valid. He bases himself on our גמרא and the fact that the שטר is anyway invalid from the תורה. Our גמרא brings the משנה and says רב הונא said they need to recall the loan. ר’ יוחנן said if they recall the loan by being reminded by their own personal שטר, that is enough. The רמב’’ם decided the law like ר’ יוחנן and our גמרא.

za85 c minor midi format ditto in nwc format