רב שך שואל על חוק מסוים ברמב''ם. אחד שם לבנה כדי לעבוד אותה ואז מגיע עכו''ם שסוגד לו, אסור להפיק ממנו תועלת מכיוון שההקמה שלו היא מעשה. יש לו תשובה מסוימת לכך, אבל עלתה לי תשובה אחרת. הרמב''ם קובע על פי חוק רב הונא כי לא ניתן להפוך לאובייקט של מישהו אחר אסור. אתה רואה זאת בחוק, אם אחד שוחט חיה של מישהו אחר לאלילים, מותר להרוויח שימוש ממנה. עכשיו יש את העובדה שפעולה על האובייקט עושה שהדבר אסור. אבל זה לא המקרה כאן. הגוי השתחווה לחפץ של מישהו אחר. והקמת האובייקט כשלעצמה אינה הופכת אותו לאסור. זה פשוט גורם להיות מוכן להיות סוגדים. כך שזה שיחד אותה עם מעשה הגוי הופך את זה לאסור וזה מה שהרמב"ם מתכוון להקמתו הוא מעשה. זו הקמתו יחד עם פולחן העכו''ם שהופך אותו לאסור. כלומר, שזה מעשה שלם. הרעיון כאן הוא שאופן השימוש במילה "מעשה" שונה מהרעיון הפשוט של פולחן. לדוגמא בהלכות עבודת כוכבים פרק 8. חוק 1 אנו רואים שאפילו פולחן על בעל חי אינו גורם לכך שאסור להשתמש בו. רק "מעשה" כמו שחיטת הבעל חי לאליל או החלפתו לאליל הופך אותו לאסור. זה לא אותו דבר כמו מה שגורם לאסור להביא חיה כקרבן במקדש, ובמקרה זה די בפולחן פשוט כדי לאסור את החיה. בכל מקרה אנו רואים את אופן השימוש במילת "מעשה" בהקשר זה הוא מאוד ספציפי. וככה הרמב"ם משתמש במילה בפרק ח' הלכה ג' שם הוא כותב, "אחד שם לבנה כדי לעבוד אותה ואז בא עכו''ם שסוגד לו, אסור להפיק ממנו תועלת כי הקמתו הוא 'מעשה'". אז הוא לא יכול להתכוון למעשה כאן אומר שהחפץ אסור. במקום זאת הפעולה של הקמתה בקשר עם מישהו אחר שמגיע ומתפלל ללבנה היא זו שהופכת אותה לאסורה. אז מה קורה אם מקימים לבנה כדי לעבוד אותה אך עדיין לא סגדו לה? זה מה שהרמב''ם מתכוון אליו כאן. אנו יודעים שאם אחד סוגד לבעל חי, אפילו אם הוא סוגד לחיה שלו, לא נעשה איסור להשתמש בבעל החי מכיוון שזה לא מעשה ידי אדם. אבל מה עם לבנה? נראה שזה המקרה שהרמב''ם מתכוון אליו. העובדה שאם ההקמה לא הייתה הופכת אותה לאסורה. אבל אם מישהו אחר בא סוגד אליה, בקשר להקמתו זה יהפוך את זו לאסורה. כל זה בא מגמרא בה נשאלת השאלה אם מקימים ביצה לסגוד לה ואז סוגדים לה אם אסור להשתמש בלבנה זו [ע''ז דף מ''ו ע''א] [חזקיה שאל אם זקיפתה היא מעשה]. ואז הגמרא מציינת שהתשובה ברורה מאליה, אלא שהשאלה הייתה אם הוא פשוט הקים את הלבנה ומישהו אחר סגד לה. האופן שבו הרמב''ם מסתכל על השאלה נראה קשור לוויכוח אחר אם שוחטים חיה של מישהו אחר לאליל אם אסור להשתמש בחיה זו. שם הרמב''ם סבור כדעה שאינה אסורה להפיק תועלת. אלא הנה העובדה שהלבנה היא מעשה האדם עשתה השינוי.
רב שך asks about a certain law in the רמב''ם. One puts up a brick to worship it and then comes a gentile who worships it, it is forbidden to derive benefit from it because the setting it up is an act. He has a certain answer for this, but it occurred to me a different answer. The רמב''ם holds by the law of רב הונא that one can not make an object of someone else forbidden. You see this in the law, if one slaughters an animal of someone else to idols, the animal is not forbidden to gain use from. Now there is the fact that an act on one's an object that is man made makes it forbidden. But that is not the case here. The gentile bowed to an object of someone else. And the setting up of the object in itself does not make it forbidden. It just makes to prepared to be worshiped. So that together with the act of the gentile makes it forbidden and that is what the Rambam means the setting it up is an מעשה. That is the setting it up along with the worship of the gentile makes it forbidden. That is, that that is a whole act. The idea here is that the way the word "act" is used is different from the simple idea of worship. For example in Laws of Idolatry chapter 8. law 1, we see that even worship of an animal does not make it forbidden to be used. Only an "act" like slaughtering it for an idol or exchanging it for an idol makes it forbidden. This is not the same thing as what makes an animal forbidden to be brought as a sacrifice in the temple in which case simple worship --bowing down--is enough to make the animal forbidden. At any rate we see the way act is used in this context is very specific. And that is the way the Rambam uses the word in chapter 8 law 3 where he writes, "One puts up a brick to worship it and then comes a gentile who worships it, it is forbidden to derive benefit from it because the setting it up is an 'act'". So he can not mean the act here means the object is forbidden. Rather the act of setting it up in connection with someone else coming and worshipping the brick is what makes it forbidden.]
So what happens if one sets up a brick to worship it but has not yet worshipped it? That is what i think is what the Rambam is addressing here. We know that even one does that with an animal or even if he worships his own animal that animal does not become forbidden to be used since it is not man made. But what about a brick? This seems to be the case the רמב''ם is addressing. The fact if setting it up would not make it forbidden. But if someone else comes and bows down to it, that in connection with his setting it up would make it forbidden. This all come from a גמרא where the question is asked if one sets up a brick to worship and then worships it if that brick is forbidden to be used. Then the גמרא points out that the answer is obvious, but rather the question was if he just set up the brick and someone else worshipped it. The way the רמב''ם looks at the question seems related to a different argument if one slaughters an animal of someone else to an idol if that animal is forbidden to be used. There the רמב''ם holds like the opinion it is not forbidden to derive benefit from. So here the fact that the brick is man made changes that.
__________________________________________________________________________________
Rav Shach asks about a certain law in the Rambam. [Laws of Idolatry chapter 8. law 3] "One puts up a brick to worship it, and then comes a gentile who worships it, it is forbidden to derive benefit from it because the setting it up is an "act".
He has a certain answer for this but it occurred to me a different answer. The Rambam holds by the law of Rav Huna that one can not make an object of someone else forbidden. [You see this in the law, if one slaughters an animal of someone else to idols, the animal is not forbidden to gain use from.]
Now there is the fact that an act on one's an object that is man made makes it forbidden. But that is not the case here. The gentile bowed to an object of someone else. And the setting up of the object in itself does not make it forbidden. It just makes to prepared to be worshiped. So that together with the act of the gentile makes it forbidden and that is what the Rambam means the setting it up is an "act". That is the setting it up along with the worship of the gentile makes it forbidden. That is, that that is a whole act.
[The idea here is that the way the word "act" is used is different from the simple idea of worship. For example in Laws of Idolatry chapter 8. law 1, we see that even worship of an animal does not make it forbidden to be used. Only an "act" like slaughtering it for an idol or exchanging it for an idol makes it forbidden. This is not the same thing as what makes an animal forbidden to be brought as a sacrifice in the temple in which case simple worship is enough to make the animal forbidden. At any rate we see the way act is used in this context is very specific. And that is the way the Rambam uses the word in chapter 8 law 3 where he writes, "One puts up a brick to worship it and then comes a gentile who worships it, it is forbidden to derive benefit from it because the setting it up is an 'act'". So he can not mean the act here means the object is forbidden. Rather the act of setting it up in connection with someone else coming and worshipping the brick is what makes it forbidden.]
So what happens if one sets up a brick to worship it but has not yet worshipped it? That is what i think is what the Rambam is addressing here. We know that even one does that with an animal or even if he worships his own animal that animal does not become forbidden to be used since it is not man made. But what about a brick? This seems to be the case the Rambam is addressing. The fact if setting it up would not make it forbidden. But if someone else comes and bows down to it, that in connection with his setting it up would make it forbidden.
[This all come from a Gemara where the question is asked if one sets up a brick to worship and then worships it if that brick is forbidden to be used. Then the Gemara points out that the answer is obvious, but rather the question was if he just set up teh brink and someone else worshipped it. The way the Rambam looks at the question seems related to a different argument if one slaughters an animal of someone else to an idol if that animal is forbidden to be used. There the Rambam holds like the opinion it is not forbidden to derive benefit from. So here the fact that the brick is man made changes that.]
