קידושין דף כ''ח ע''ב

אני תוהה מדוע הרמב"ם פסק חוק כמו "הייתי אומר" במקום מסקנת הגמרא בקידושין דף כ''ח ע''ב. התשובה, לדעתי, היא שמסקנת הגמרא הולכת כמו רב יוסף, שקובע שצריך להעריך אובייקט לפני שניתן להשתמש בו בחליפים. אבל מכיוון שזה לא החוק, לכן הרמב"ם החליט ללכת עם ההווה אמינא (השערה שנדחתה), לפחות באופן שבו הגמרא מבינה את המשנה לפי רב נחמן. כדי להבהיר זאת, הרשו לי להביא את המשנה והגמרא. המשנה אומרת שכל דבר שהופך לכסף, ברגע שאחד רוכש אחד, השני רוכש את השני. אני יכול לחשוב שזה מתייחס למטבע. אבל אנחנו יודעים שלא ניתן להשתמש במטבע בהחלפה, רב יהודה ענה שזה אומר שצריך להעריך את מה שמשתמשים בו בהחלפה. הגמרא שואלת אז מדוע ההווה אמינא הייתה אפשרות בת קיימא מלכתחילה? תשובה: זה היה אומר שניתן להשתמש במטבע בהחלפה וגם ניתן להשתמש בפירות בהחלפה. אבל רב נחמן טען שפירות לא יכולים לשמש בהחלפה, ולכן הגמרא מסיקה שהמשמעות היא שאם מוכרים שור תמורת אלף שקלים ולאחר מכן המוכר מגלה שלקונה יש פרה בשווי אותו מחיר, המוכר יכול לומר תן לי את הפרה במקום מזומן, ורק על ידי אמירה זו הרכישה של הפרה הושלמה