In Israel the land goes through a seven year cycle. The first year you give 2% of your crop to any priest, 10% to any Levi, and 9% you take to Jerusalem with your family to eat there after giving one basket to the Temple. Or you could redeem the fruit. Put its value in silver and when you have time take the silver to Jerusalem and there buy fruit and eat it there. Same goes for year 2. Year 3 everything is the same but the second tithe is given to a poor person. Years 4 and 5 are like year 1. year 6 is like year 3. Seventh year you rest. Vegetables you count the year by when they are picked.
Fruit you consider to be part of the year it became ripe. Wheat you count by when it got to be a third of its growth. And Estrog is a kind of fruit that can stay on the tree for several years. So how do you count it? So it is not like a normal fruit that has one specific time it be be considered to be ripe. This ambiguity leads us to the argument between Raban Gamliel, Rabbi Eliezer and the sages in a city called Usha.
Incidentally none of the above has anything to do with לקט שכחה ופאה. [When harvesting, if you drop something you have to leave it for the poor. If you forgot something you have to leave it for the poor. And the corner of your field you have to leave for the poor.] "Poor" in this context has a legal definition. It does not mean anyone can take. They have to be in fact poor.]
Synopsis:
I want to present a question on Tosphot. In essence Tosphot says Rabah could have answered Abyee and said he is going like Rabban Gamliel. I ask that that would simply put the question of Abyee back into the end of the statement of Rabah. At the end of this essay I answer my question.
(1) Just to present the basic ideas here: Raban Gamliel says for an fruit called an Estrog we go by the time it becomes ripe for ערלה רבעי ושביעית [the first three years when all fruit is forbidden, and the seventh year] and by the time it is picked for מעשר Maasar [The tenth that is given to the Levi]. Rabbi Eliezer says we go by the time of ripening for everything. The Sages in Usha decided we go by the time of picking for everything. (For example let's say you have an estrog that became ripe during the seventh year and you pick it on the eight year. Then to RG it would have the obligations of the seventh year but also be obligated in tithes. To RE it would only be obligated in tithes.]
(2) Rabah said an estrog of the sixth year going into the seventh is not obligated in ביעור nor in Maasar. An estrog of the seventh year going into the eight is obligated in ביעור but not maasar.
(3) Abyee asked, The last part of Rabah is OK because he is being strict but what about the first part? It is OK that he is obligated in ביעור because we go by ripening but what about the Maasar? If we go by ripening then why is he not obligated in Maasar?
(4) Rabbah answered: everyone is going into his field and you want him to be obligated in Maasar?
(5) Tosphot says Rabbah could have answered he is going Rabban Gamliel.
(6) My question is that would have thrown the question of Abyee back on the end of the statement of Rabah instead of the first part.
The End
That is all I have to say. But just to be a little more clear let me just ask you what is Abyee thinking? You have to be careful here because Abyee asks בשלמא הסיפא להחמיר "The end is OK because Rabba is being strict." In what way is he being strict?
The only way this question of Abyee makes any sense is if you look at it in this way: Abyee knows there is an argument whether we go by the time of ripening or of picking. He sees that Rabbah is going by the time of ripening because of ביעור. And that would force the estrog not to be obligated in Maasar. But he see that Rabbah is right even if we would go by the time of picking because there is a decree for people to let go of ownership of the fruit of property in the seventh year. So even if we are strict still there is no obligation of maasar.
But in the beginning of the statement of Rabbah why would he not be obligated in Maasar?
A simple way to look at all this is thus: The end of the statement of Rabah is like Rabbi Eliezer. The beginning is like Rabban Gamliel. You can't have both. Abyee thought that Rabah had decided like R Eliezer. Ripening alone determines everything. But then the beginning is a question. Tosphot wants to say that Rabah could have answered the beginning is like Rabban Gamliel. But then I ask how does that help us? We would be left with the end of Rabah's statement which would not make sense.
What I am saying is if you could say the beginning is RG and the end RE then we would be OK. But obviously you cant do that. So Raba says the end is RE and the beginning he has an answer for. Fine. So Tosphot wants to say he could have reversed this? How? The beginning is RG and the end what? In the eight year there is no reason for him not to be obligated in Maasar to RG!
Answer: Just like could answer for Abyee and say the decree to let the fruits of the seventh year be open for all makes that the estrog is not obligated in tithes so we can answer the same for Rabah
טו: ) ראש השנה
אני רוצה להציג שאלה על תוספות. תוספות אומר רבה היה יכול לענות אביי ולומר שהוא הולך כמו הרבן גמליאל. אני שואל שזה היה שם את השאלה של אביי בחזרה לסוף הדין של רבה. (1) רק כדי להציג את הרעיונות הבסיסיים כאן: רבן גמליאל אומר לאתרוג אנחנו הולכים לפי הזמן של חנטה לערלה רבעי ושביעית וזמן לקיטה למעשר. רבי אליעזר אומר שאנחנו הולכים לפי הזמן של חנטה לכל דבר. רבותינו באושא החליטו שאנחנו הולכים לפי הזמן של לקיטה לכל דבר. (2) רבא אמר אתרוג של שישית שנכנסה לשביעית אינו מחויב בביעור ולא במעשר. אתרוג של השנה השביעית שנכנסה לשמינית מחויב בביעור אבל לא במעשר. (3) אביי שאל, הסיפא של רבה הוא בסדר כי הוא רוצה להחמיר, אבל מה לגבי הרישא? זה בסדר שהוא מחויב בביעור משום שאנחנו הולכים לפי זמן חנטה, אבל מה לגבי מעשר? אם תלכו לפי חנטה, אז למה הוא לא מחויב במעשר (4) רבה ענה: כולם נכנסים לשדה שלו ואתה רוצה שהוא יהיה מחויב במעשר? כמו חולית של ים לגבי אבדה. (5) תוספות אומר שיש לרבה יכולת לענות שהוא הולך כרבן גמליאל. (6) השאלה שלי היא שזה היה זורק את השאלה של אביי בחזרה על הסיפא במקום הרישא
כדי להיות יותר ברור תן לי רק לשאול אותך מה אביי חשב? אביי שואל "בשלמא הסיפא להחמיר" "הסוף הוא בסדר כי רבה רוצה להחמיר ." הדרך היחידה לשאלה זו של אביי להיות הגיונית היא אם אתה מסתכל על זה בדרך זו: אביי יודע שיש מחלוקת אם נלך לפי שעת חנטה או של לקיטה. הוא רואה שרב הולך לפי הזמן של חנטה בגלל הביעור. ושזה מאלץ את האתרוג לא להיות מחויב מעשר. אבל הוא רואה שזה נכון גם אם היינו הולכים לפי הזמן של לקיטה כי יש תקנה להפקיר את הפירות שחנטו בשביעית. אז גם אם אנחנו מחמירים, עדיין אין חובה של מעשר. אבל בתחילת הדיון של רבה למה שהוא לא יהיה מחויב מעשר? דרך פשוטה להסתכל על כל זה היא כך: סוף הדיון רבה הוא כמו הרבי אליעזר. ההתחלה היא כמו הרבן גמליאל. לא יכול להיות שניהם. אביי חשב שרבה החליט כמו רבי אליעזר. חנטה לבדה קובעת הכל. אבל אז הרישה היא קשה. תוספות רוצה לומר שרבה היה יכול לענות ההתחלה היא כמו הרבן גמליאל. אבל אז אני שואל איך זה יכול לעזור לנו? אנחנו נשארים עם הסיפא של רבה שהיה לא הגיונית. אני עדיין לא זכיתי להיות מסוגל להבין תוספות
תירוץ: תוספות מכווין לומר שרבה יכול לומר גם לפי שיטת רבן גמליאל שזה שיש תקנה להפקיר את הפירות שחנטו בשביעית גורם שאפילו שהולכים במעשר אחר זמן לקיטה האתרוג היה הפקר אינו יכול להיות חייב במעשר.
