התוספת בגיטין דף כ''ט ע''א

אני רוצה לשתף כאן את מה שלדעתי משמעות התוספת בגיטין דף כ''ט ע''א, המילים הראשונות "מילי לא מימסרן לשליח". אני מאמין שהוא מנסה לומר שהגמרא בדף כ''ט ע''א היא ההפך הגמור מהגמרא בדף ס''ז ע''ב. כאן, בדף כ''ט ע''א, הוא סבור ששמואל מחזיק כמו ר' מאיר ושהסיבה לר' מאיר במשנה היא בגלל מבוכה (ביזון) של הבעל (הוא מתבייש). עם זאת, בעיה אפשרית עם זה היא שבמקום לענות על שאלתנו על שמואל, אנחנו משנים את דעתו של שמואל לחלוטין. כדי להסביר למה אני מתכוון כאן, הרשו לי להסביר. בדף ס''ז ע''ב המשנה אומרת שאם אדם אומר לשני אנשים לתת גט לאשתו או לשלושה לכתוב ולתת אותו, הם לא יכולים לבקש ממישהו אחר לעשות זאת. עליהם לעשות זאת בעצמם. אבל אם הוא אומר לשלושה לתת גט לאשתו, ר' מאיר אומר שהוא מתכוון להפוך אותם לבית דין, וכך הם יכולים למנות מישהו אחר לעשות זאת. ר' יוסי אומר שגם במקרה כזה עליהם לעשות זאת בעצמם. אחר כך אמר שמואל ש"אם אחד אמר לשניים לכתוב ולתת גט, ואמרו לסופר לכתוב אותו, והם חתמו, זה פסול. עם זאת, זה עדיין דורש לימוד". והוא גם אמר שהסיבה לר' יוסי היא שדברים אינם נמסרים לשליח, וזהו החוק. בדף כ''ט יש משנה שאדם שמונה להביא גט יכול לתת אותו לאחר לעשות זאת. הגמרא שואלת האם זה לא סותר את המשנה בדף ס''ז שבו הוא לא יכול לעשות שליח. אביי ענה על שאלתנו: הסיבה לדף ס''ז היא ביזון של הבעל. (הוא לא רוצה שאחרים ידעו שהוא לא יכול בעצמו לכתוב.) רבא אומר שהסיבה לדף ס''ז היא שמילים לא ניתנות למסירה לשליח. והגמרא מסיקה, שרב ושמואל חלוקים בדעותיהם לגבי אותם עקרונות, שכן לגבי מסמך מתנה, רב אמר שזה לא כמו גט ושמואל אמר שזה כמו גט. תוספת שואלים את זו: בדף ס''ז שמואל קובע שהחוק הוא שמילים לא ניתנות למסירה לשליח, אבל יש אפשרות קלושה שהן יכולות להימסר לשליח. בדף כ''ט הגמרא מבהירה שלשמואל אין ספק. החוק הוא שמילים לא ניתנות למסירה. תוספות עונה שהסיבה לר' מאיר במשנה בשני המקרים הראשונים היא בזיון של הבעל, ושמואל מסכים עם זה. אז כשהוא אומר לכתוב ולתת גט יכול להיות שהוא מתכוון רק לחתום על זה. הוא לא מתייחס לכתיבה (כתיבת הגט) משום שחוסר היכולת לכתוב גט אינה בזיון. כוונת הבעל הייתה שיחתמו, מה שאכן קרה