On the way back from the sea today, there occurred to me a way to explain the Rishonim on Bava Batra page 22. Thus: the law is like Rava except in yal keyam. Also the law is like the later authority which clearly Ravina is. The Gemara says "Ravina and Rav Ashi are the end of horah"--the ability to make a peak din. If you put these two facts together you are forced into some compromise, some middle position that can contain both. [Otherwise they directly contradict each other.] The Gemara Bava Batra page 22 says Rava says one can't dig a hole next to the borderline and Abyee says he can. The Gemara asks on Rava from the Mishna מרחיקין את המשרה מן הירק והחרדל מן הדבורים רבי יוסי אומר עד שאתה אומר הרחק חרדלך מדבוראי הרחק דבוריך מן חרדלי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי ואי לא סמיך היכא משכחת לה רב פפא אמר בלוקח But almost all Rishonim say the law is not like Rava except for digging a pit alone because a pit is like shooting arrows. Still once there is something the neighbor has put there that can be damaged, he has to take away what can cause damage. The Rambam holds if you have something that could cause damage to one's neighbor on the boundary between oneself and his neighbor, but there is nothing there right now, he has to take it away if the neighbor puts something there that could be damaged. Most other rishonim hold he does not have to take away his object if he came first.
Thus the main idea of the Rishonim is that Ravina means the person that can be damaged he himself has to keep away (because the law is like R. Yose) unless the thing that can cause damage causes damage immediately. Thus that is the case of Rava. Other than that there is a right of who came first can stay. the argument then is how long can he stay? Forever?, or until the neighbor puts something that can be damaged there?
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
On the way back from the sea today, there occurred to me a way to explain the ראשונים on בבא בתרא כ''ב ע''ב. Thus: the law is like רבא except in יעל כגם. Also the law is like the later authority which clearly רבינא is. The גמרא says "רבינא and רב אשי are the סוף הוראה"--the ability to make a פסק דין. If you put these two facts together you are forced into some compromise, some middle position that can contain both . [Otherwise they directly contradict each other. ] רבא says one can't dig a hole next to the borderline and אביי says he can. The גמרא asks on רבא from מרחיקין את המשרה מן הירק והחרדל מן הדבורים רבי יוסי אומר עד שאתה אומר הרחק חרדלך מדבוראי הרחק דבוריך מן חרדלי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי ואי לא סמיך היכא משכחת לה רב פפא אמר בלוקח But almost all ראשונים say the law is not like רבא except for digging a בור alone because a בור is like shooting arrows גיריה דיליה. Still once there is something the neighbor has put there that can be damaged, he has to take away what can cause damage. The רמב''ם holds if you have something that could cause damage to one's neighbor on the boundary between oneself and his neighbor, but there is nothing there right now, he has to take it away if the neighbor puts something there that could be damaged. Most other ראשונים hold he does not have to take away his object if he came first. Thus the main idea of the ראשונים is that רבינא means the person that can be damaged he himself has to keep away unless the thing that can cause damage causes damage immediately. Thus that is the case of רבא. Other than that, there is a right of who came first can stay. The argument then is how long can he stay? Forever? or until the neighbor puts something that can be damaged? there._____________________________________________________________________________
כדי
להסביר את הראשונים על בבא בתרא כ''ב ע''ב. הלכך: הדין כרבא אלא ביע''ל קג''ם. גם הדין
הוא כמו הסמכות המאוחרת שברור שרבינא היא. הגמרא אומרת "רבינא ורב אשי סוף
הוראה"--היכולת לעשות פסק דין. אם אתה מחבר את שתי העובדות האלה יחד אתה נאלץ
לבצע איזושהי פשרה, איזו עמדה אמצעית שיכולה להכיל את שניהם. רבא אומר שאי אפשר
לחפור בור ליד הגבול ואבי אומר שהוא יכול. הגמרא שואלת על רבא מרחיקין את המשרה מן
הירק והחרדל מן הדבורים רבי יוסי אומר עד שאתה אומר הרחק חרדלך מדבוראי הרחק
דבוריך מן חרדלי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי ואי לא סמיך היכא משכחת לה רב פפא אמר
בלוקח אבל כמעט כל הראשונים אומרים שהחוק אינו כמו רבא חוץ מחפירת בור לבד כי בור
הוא כמו ירי חיצים (גיריה דיליה). ובכל זאת ברגע שיש משהו שהשכן שם שם שיכול
להינזק, הוא צריך לקחת מה שיכול לגרום לנזק. הרמב''ם אוחז אם יש משהו שעלול לגרום
נזק לשכן בגבול שבינו לבין שכנו, אבל אין שם כלום כרגע, הוא צריך לקחת אותו אם
השכן שם משהו שעלול להינזק. רוב ראשונים אחרים טוענים שהוא לא צריך לקחת את החפץ
אם הוא הגיע ראשון. לפיכך הרעיון המרכזי של הראשונים הוא שרבינא פירושו של האדם
שיכול להינזק שהוא עצמו צריך להרחיק (כי הדין הוא כמו ר' יוסי) אלא אם הדבר שיכול לגרום נזק גורם נזק מיד. אז
זה המקרה של רבא. מלבד זאת, יש זכות מי בא ראשון יכול להישאר. הטענה אם כן היא כמה
זמן הוא יכול להישאר? לָנֶצַח? או עד שהשכן שם משהו שיכול להינזק?
