There is an מחלוקת between ר' שמעון בן יוחאי and the חכמים if one can marry a woman who is a gentile but not from the seven nations של כנען יבמות דף כ''ג ע''ב. To the חכמים this is allowed since the actual verse forbids specifically the seven nations. And in fact that is how the טור decided the halacha which is against the רמב''ם. That verse says more or less לא תתחתן בם בתך לא תיתן לבנו ובתו לא תיקח לבניך Now ר' שמעון says this is not allowed since דורשין טעמא דקרא. The well known question here is clear. ההלכה היא שלא דרשינן טעמא דקרא
Now רב שך answers based on a גמרא in סנהדרין. In an argument there on page כ''א ע''א the חכמים say a king can not marry more than eighteen wives לא ירבה לו נשים. Now ר' יהודה says he can have more as long as they do not turn his heart, i.e. he goes only by the reason. ר' שמעון says you go by both the literal meaning and also the reason. So even one that turns his heart, he can not marry. And more than eighteen even like Abigail wife of king David. So what רב שך is saying is the Rambam in fact goes by the first sage תנא קמא not like ר' יהודה nor ר' שמעון. And when the גמרא says the תנא קמא of ר' שמעון can marry a gentile is meaning ר' יהודה. He would allow this because he goes the reason alone. רב שך is saying the verse itself he says is in fact talking about the seven nations but we do not care about that and rather go only by the reason which expands it to all gentiles. THAT IS he is saying the רמב''ם understands that גמרא in יבמות differently that we usually understand it. לי יש קשה. For to ר' שמעון we go by the reason for the verse and so we forbid marrying all nations עובדי עבודה זרה עכו''ם. And ר' יהודה goes by the reason for the verse when the reason is written into the verse and so he forbids only the seven nations. So I have to admit I am confused here. I assume there must be a way of answering for רב שך but it does not occur to me this minute.
יש מחלוקת בין ר 'שמעון בן יוחאי לחכמים אם אפשר להתחתן עם אישה שהיא גויה אך לא משבע האומות של כנען יבמות דף כ''ג ע''ב. לחכמים זה מותר שכן הפסוק אוסר רק שבעת האומות. ולמעשה כך החליט טור את ההלכה שהיא נגד הרמב''ם. הפסוק הזה אומר לא תתחתן בם בתך לא תיתן לבנו ובתו לא תיקח לבניך עכשיו ר’ שמעון אומר שזה לא מותר בגלל שדורשין טעמא דקרא. השאלה הידועה כאן ברורה. ההלכה היא שלא דרשינן טעמא דקרא עכשיו רב שך עונה על סמך הגמרא בסנהדרין. בוויכוח שם בעמוד כ''א ע''א הוא כך. אומרים החכמים מלך לא יכול להינשא ליותר משמונה עשרה נשים לא ירבה לו נשים. עכשיו ר' יהודה אומר שהוא יכול לקבל יותר כל עוד שהן לא הופכות את ליבו, כלומר הוא הולך רק לפי הסיבה של הקרא . ר' שמעון אומר שאתה הולך לפי המשמעות המילולית וגם הסיבה. אז גם אחת שמסירה את ליבו, הוא לא יכול להתחתן איתה. ולא יותר משמונה עשרה אפילו כמו אביגיל אשת המלך דוד. אז מה שרב שך אומר הוא שהרמב"ם למעשה הולך לפי התנא קמא לא כמו ר 'יהודה ולא ר' שמעון. כשהגמרא אומרת שהתנא קמא של ר 'שמעון יכול להתחתן עם גוי פירושו ר' יהודה. הוא יאפשר זאת כי הוא הולך לפי הסיבה לבד. רב שך אומר שהפסוק עצמו הוא אומר מדבר על שבעת האומות, אך לא אכפת לנו מזה, אלא הולכים רק לפי הסיבה שמרחיבה את הפסוק לכל הגויים. כלומר הוא אומר שהרמב''ם מבין הגמרא ביבמות אחרת שאנחנו בדרך כלל מבינים את זה. לי יש קשה. כי לר' שמעון אנו הולכים לפי הסיבה לפסוק ולכן אנו אוסרים להתחתן עם כל העמים עובדי עבודה זרה עכו''ם. ור 'יהודה הולך גם לפי הסיבה לפסוק כאשר הסיבה כתובה לפסוק, ולכן הוא אוסר רק על שבעת האומות. זאת נראית סתירה
