Introduction; I ask an obvious question here on Tosphot. One that everyone asks. Then I try to answer by saying the Braita is a Ma Metzinu, not a Gezera Shava. But then I throw that out. Then I answer a different answer that the braita holds a gezra Shava can go just in one direction.
The Braita says how do we know the the sister of ones wife is forbidden in yibum? It answers that it says "upon her" in Leviticus and upon her in Deuteronomy concerning Yibum [Levirate marriage]. This looks like a Gezera Shava. [A "Gezara shava" means the same word is used in two different places, so we apply the laws of one place to the other place unless there is some specific reason that undoes the gezera shava.] Tosphot asks, "Why not turn the gezera shava around to the opposite direction?" He answers the teacher of this Braita holds that a positive commandment pushes off a negative commandment [even one that has cutting off as part of its penalty].
Since the Gemara concludes later on that a positive commandment does not push off a negative commandment that has cutting off as part of its penalty,-- therefore the reasoning would have to go in the opposite direction. [That עליה on her has to tell us she (the sister of one's wife) is allowed in yibum.] I mean to say: Fine. The teacher of the Braita thought the positive mitzvah would push off the negative mitzvah if not for the word "upon her." But we {who hold that a positive commandment does not push off a negative command that has cutting off in it} are left with nothing to tell us from where we learn the sister of ones wife is forbidden in yibum.
Now this is all just a short introduction to this subject. But I wanted to mention that one alternative way to look at this Braita is to say that it has nothing to do with a Gezera Shava. It is rather thinking like this: We find that the wife of ones brother is forbidden even after one brother is gone. And yet we find that in the specific case of Yibum she is permitted. So we should allow all forbidden relations in the case of Yibum. So now we need the extra word "upon her" to tell us that she is forbidden. [That is to say that the Braita is thinking of a "Ma Metzinu" [what we find in one place we automatically expand to other places unless we can find specific reason to limit its application] , not a gezera Shava]. The problem with this is that this would work even with just the word "upon her" all by itself.. The Braita definitely refers to the fact that the same word is used in both places to derive its law. So it definitely means a gezera shava.
And if this is gezera shava then the result is a disaster. The normal gezera shava puts the laws of one place into the other place and visa versa. That would put the "upon her" from levirite marriage into forbidden relations and make them all forbidden only in a case of yibum!
I have not had a chance to look into this yet but my first reaction would be to find the book the Aruch Laner on Yevamot and see if he has any suggestions how to make sense of this.
I should mention that Rabbainu Isaac Hazeken--the grandson of Rashi just simply concludes that the teacher of the Braita thought all positive commandments push off negative commandments period and that is why we we the upon her to forbid her. [But we are still left with the unresolved issue of the gezra shava in general goes both directions.] Later note: No. Actually if a gezera shava goes in both directions is a debate. Perhaps we could use this idea to help us here and and go with the opinion the gezera shava goes only in one direction.
_________________________________________________________________________________
The ברייתא says how do we know the the sister of one's wife is forbidden in יבום? It answers that it says "עליה" in ויקרא and עליה in דברים concerning יבום. This looks like a גזירה שווה. A גזירה שווה means the same word is used in two different places. So we apply the laws of one place to the other place unless there is some specific reason that undoes the גזירה שווה.
One alternative way to look at this ברייתא is to say that it has nothing to do with a גזירה שווה. It is rather thinking like this. We find that the wife of one's brother is forbidden even after one brother is gone. And yet we find that in the specific case of יבום she is permitted. So we should allow all forbidden relations in the case of יבום. So now we need the extra word "עליה" to tell us that she is forbidden. That is to say that the ברייתא is thinking of a מה מצינו what we find in one place we automatically expand to other places unless we can find specific reason to limit its application , not a גזירה שווה. The problem with this is that this would work even with just the word "עליה" all by itself.. The ברייתא definitely refers to the fact that the same word is used in both places to derive its law. So it definitely means a גזירה שווה.
And if this is גזירה שווה then the result is a קשה. The normal גזירה שווה puts the laws of one place into the other place and visa versa. That would put the "עליה" from יבום into forbidden relations and make them all forbidden only in a case of יבום!
That is we have a question because a גזירה שווה in general goes both directions.
Answer. Actually if a גזירה שווה goes in both directions is a debate. Here the נרייתא holds with the opinion the גזירה שווה goes only in one direction.
) יבמות ג: הברייתא שואלת איך יודעים שאחות אשתו אסורה ביבום? והיא מתרצת שכתוב בויקרא אצל עריות "עליה" וכתוב בדברים אצל יבום "עליה". זה נראה כמו גזרה שווה. [גזרה שווה בדרך כלל היא שיש אותה מילה בשני מקומות, ולכן שמים את הדינים של מקום אחד למקום השני.] תוספות שואל, למה לא להפוך את הגזרה שווה לכיוון השני? והוא מתרץ, שהתנא של הברייתא אוחז בשיטה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. זאת אומרת שבלי הגזרה שווה היינו אומרים שיבום דוחה איסור אחות אשתו. אם כן למה צריכים את הגזרה שווה? אלא על כורחך היא באה לומר את החידוש שאין יבום דוחה אחות אשתו.
עכשיו שמסקנת הגמרא היא (לקמן) שעשה אינו דוחה לא תעשה הסברה הייתה צריכה ללכת בכיוון השני. זאת אומרת שאין לנו מקום ללמוד ממנו שעריות אסורות ביבום. (אולי יש לומר שבאמת זאת היא סברת בית שמאי, אבל בית שמאי מתיר רק צרת ערווה לא העריות עצמן) אופן שני להסתכל בברייתא הוא זה: אין הברייתא מזכירה גזרה שווה. יכול להיות היא חושבת על "מה מצינו". והיא חושבת כך: אנחנו מוציאים שאשת אחיו אסורה אפילו אם אחיו אינו בעולם. רק במקום יבום היא מותרת. באופן דומה היינו צריכים להתיר את כל העריות במקום יבום. ולכן אנחנו צריכים את המילה "עליה" לומר לנו שאחות אשתו וכל העריות אסורות. הקושיא כאן היא שזה היה עובד אפילו אם היתה לנו את המילה "עליה" רק במקום אחד. והברייתא אומרת שהדין שלה באה מן העובדה שאותה מילה נמצאת בשני המקומות. עוד קושיא גדולה כאן היא שאם הברייתא מכוונת לגזרה שווה יש כאן אי הבנה. גזרה שווה רגילה נותנת את הדינים של מקום אחד למקום השני וממקום השני למקום הראשון. אם זאת היא גזרה שווה, אזי התוצאה של זו היא שמילת "עליה" בעריות מדברת רק במקום יבום, ואז כל העריות תהיינה אסורות רק במקום יבום. וזה אי אפשר. ולכן צריכים לומר שכוונת התנא היא שזה מה מצינו.
במילים אחרות. הברייתא אומרת איך אנחנו יודעים שאחותו של אשתו אסורה היבום? והיא עונה שהפסוק אומר "עליה" בויקרא ו"עליה" בספר דברים בנוגע ליבום. זה נראה כמו גזירה שווה. (גזירה שווה פירושו המילה זהה משמשת בשני מקומות שונים. אז אנחנו מיישמים את החוקים של מקום אחד למקום השני, אלא אם כן קיים טעם ספציפי כי להפחית את כח הגזירה שווה.) דרך חלופית להסתכל על ברייתא זו היא לומר שזה לא קשור עם גזירה שווה. אפשר לחשוב ככה. אנו מוצאים כי אשתו של אחיו (של אחד) אסורה אפילו אחרי שהוא נפטר. ובכל זאת אנו מוצאים כי במקרה הספציפי של יבום היא מותרת. אז אנחנו צריכים לאפשר לכל היחסים האסורים במקרה של יבום להיות מותרים. אז עכשיו אנחנו צריכים את מילה אחת מיותרת "עליה" לספר לנו שהיא אסורה. כלומר כי ברייתא הוא חושבת על "מה מצינו", מה אנו מוצאים במקום אחד אנו מרחיבים באופן אוטומטי למקומות אחרים, אם לא נצליח למצוא סיבה ספציפית להגביל את תחולתו, לא גזירה שווה. הבעיה עם זה היא כי זה יעבוד גם אם רק הייתה המילה "עליה" לבדה. את ברייתא בהחלט מתייחס לעובדה כי אותה המילה משמשת בשני המקומות לגזור את החוק שלה. אז זה בהחלט אומר שזה גזירה שווה. ואם זה גזירה שווה, אז התוצאה היא קשה. הגזירה שווה הרגילה מעמידה את החוקים של מקום אחד למקום השני, ולהיפך. זה היה גורם לשים את "עליה" של יבום לתוך היחסים ולעשות את כולם אסורים רק במקרה של יבום! כלומר יש לנו שאלה משום גזירה שווה הולכת לשני הכיוונים. תשובה. למעשה אם גזירה שווה הולכת בשני הכיוונים הוא ויכוח. כאן נראה שהברייתא בדעת שהגזירה השווה סובבת רק לכיוון אחד.
רציתי להציג נושא שעולה בתחילת יבמות. זה יעזור לענות על שאלה ששאלתי בתחילת יבמות. זוהי שאלת אשת אחיו מאמו. החוק בתורת כהנים שתוספות מביא בתחילת יבמות. משפט זה מובא על הפסוק שלא לישא אשת אחיו של שאומר "נדה היא". תורת הכהנים שואלת למה להשוות אותה לנדה? מכיוון שבדיוק כמו נדה יש זמן של רשות, כך גם היא, כלומר אם אחיו מת ללא ילדים. אז הפסוק לא ניתן לדבר על אח מהאם. יבמות מ''א. הותרה ונאסרה וחזרה והותרה אסורה כמו שמואל ורב אסי. הסיבה לזה הרשב''א אומר היא הדעה שמכילה את היבמה באיסור כרת אבל עשה של יבום דוחף אותו. אבל הלכה בגמרא עצמה היא הותרה ונאסרה והותרה מותרת כמו רב ור' חנינא וכי הדעה מחזיקה לאיסור של אשת אח יש מגבלת זמן ואחרי שהיא נופלת ליבום אין עוד כל כרת מעורב. לכן לשאלה שלי בתחילת יבמות יש תשובה. כי ההוראה המקורית שם זה מחזיקה בשיטה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת וזו תהיה גם כמו הדעה שנדחתה בגמרא , הדעה של שמואל ואת רב אסי. היינו תשובתי על הברייתא בתחילת יבמות. שזו הולכת כמו שמואל ורב אסי שמחזיקים עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. אז התשובה שלי תהיה בכך בדיוק כמו שהרשב''א אמר ששמואל ורב אסי מחזיקים הותרה ונאסרה והותרה אסורה וזה יהיה בגלל שקבעו כי עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ואפילו אשת אח מאביו איסור של אשת אח נמשך, אבל פשוט נדחף על ידי עשה של יבום. אבל הלכה היא כמו רב ור' חנינא כי הותרה ונאסרה והותרה מותרת. וזה הולך כדעת אין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. זה הכי הגיוני כי בדרך כלל אנחנו מבינים יבום להיות כמו נדה באופן שבו לאחר הזמן של האיסור אין איסור כלל, לא כי הוא נדחף משם.
Later note: This last paragraph is a answer to the question, but for some reason it looks like I did not bring it here in English. Maybe I wrote the English version somewhere else? I simply can not remember.
The Braita says how do we know the the sister of ones wife is forbidden in yibum? It answers that it says "upon her" in Leviticus and upon her in Deuteronomy concerning Yibum [Levirate marriage]. This looks like a Gezera Shava. [A "Gezara shava" means the same word is used in two different places, so we apply the laws of one place to the other place unless there is some specific reason that undoes the gezera shava.] Tosphot asks, "Why not turn the gezera shava around to the opposite direction?" He answers the teacher of this Braita holds that a positive commandment pushes off a negative commandment [even one that has cutting off as part of its penalty].
Since the Gemara concludes later on that a positive commandment does not push off a negative commandment that has cutting off as part of its penalty,-- therefore the reasoning would have to go in the opposite direction. [That עליה on her has to tell us she (the sister of one's wife) is allowed in yibum.] I mean to say: Fine. The teacher of the Braita thought the positive mitzvah would push off the negative mitzvah if not for the word "upon her." But we {who hold that a positive commandment does not push off a negative command that has cutting off in it} are left with nothing to tell us from where we learn the sister of ones wife is forbidden in yibum.
Now this is all just a short introduction to this subject. But I wanted to mention that one alternative way to look at this Braita is to say that it has nothing to do with a Gezera Shava. It is rather thinking like this: We find that the wife of ones brother is forbidden even after one brother is gone. And yet we find that in the specific case of Yibum she is permitted. So we should allow all forbidden relations in the case of Yibum. So now we need the extra word "upon her" to tell us that she is forbidden. [That is to say that the Braita is thinking of a "Ma Metzinu" [what we find in one place we automatically expand to other places unless we can find specific reason to limit its application] , not a gezera Shava]. The problem with this is that this would work even with just the word "upon her" all by itself.. The Braita definitely refers to the fact that the same word is used in both places to derive its law. So it definitely means a gezera shava.
And if this is gezera shava then the result is a disaster. The normal gezera shava puts the laws of one place into the other place and visa versa. That would put the "upon her" from levirite marriage into forbidden relations and make them all forbidden only in a case of yibum!
I have not had a chance to look into this yet but my first reaction would be to find the book the Aruch Laner on Yevamot and see if he has any suggestions how to make sense of this.
I should mention that Rabbainu Isaac Hazeken--the grandson of Rashi just simply concludes that the teacher of the Braita thought all positive commandments push off negative commandments period and that is why we we the upon her to forbid her. [But we are still left with the unresolved issue of the gezra shava in general goes both directions.] Later note: No. Actually if a gezera shava goes in both directions is a debate. Perhaps we could use this idea to help us here and and go with the opinion the gezera shava goes only in one direction.
_________________________________________________________________________________
The ברייתא says how do we know the the sister of one's wife is forbidden in יבום? It answers that it says "עליה" in ויקרא and עליה in דברים concerning יבום. This looks like a גזירה שווה. A גזירה שווה means the same word is used in two different places. So we apply the laws of one place to the other place unless there is some specific reason that undoes the גזירה שווה.
One alternative way to look at this ברייתא is to say that it has nothing to do with a גזירה שווה. It is rather thinking like this. We find that the wife of one's brother is forbidden even after one brother is gone. And yet we find that in the specific case of יבום she is permitted. So we should allow all forbidden relations in the case of יבום. So now we need the extra word "עליה" to tell us that she is forbidden. That is to say that the ברייתא is thinking of a מה מצינו what we find in one place we automatically expand to other places unless we can find specific reason to limit its application , not a גזירה שווה. The problem with this is that this would work even with just the word "עליה" all by itself.. The ברייתא definitely refers to the fact that the same word is used in both places to derive its law. So it definitely means a גזירה שווה.
And if this is גזירה שווה then the result is a קשה. The normal גזירה שווה puts the laws of one place into the other place and visa versa. That would put the "עליה" from יבום into forbidden relations and make them all forbidden only in a case of יבום!
That is we have a question because a גזירה שווה in general goes both directions.
Answer. Actually if a גזירה שווה goes in both directions is a debate. Here the נרייתא holds with the opinion the גזירה שווה goes only in one direction.
) יבמות ג: הברייתא שואלת איך יודעים שאחות אשתו אסורה ביבום? והיא מתרצת שכתוב בויקרא אצל עריות "עליה" וכתוב בדברים אצל יבום "עליה". זה נראה כמו גזרה שווה. [גזרה שווה בדרך כלל היא שיש אותה מילה בשני מקומות, ולכן שמים את הדינים של מקום אחד למקום השני.] תוספות שואל, למה לא להפוך את הגזרה שווה לכיוון השני? והוא מתרץ, שהתנא של הברייתא אוחז בשיטה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. זאת אומרת שבלי הגזרה שווה היינו אומרים שיבום דוחה איסור אחות אשתו. אם כן למה צריכים את הגזרה שווה? אלא על כורחך היא באה לומר את החידוש שאין יבום דוחה אחות אשתו.
עכשיו שמסקנת הגמרא היא (לקמן) שעשה אינו דוחה לא תעשה הסברה הייתה צריכה ללכת בכיוון השני. זאת אומרת שאין לנו מקום ללמוד ממנו שעריות אסורות ביבום. (אולי יש לומר שבאמת זאת היא סברת בית שמאי, אבל בית שמאי מתיר רק צרת ערווה לא העריות עצמן) אופן שני להסתכל בברייתא הוא זה: אין הברייתא מזכירה גזרה שווה. יכול להיות היא חושבת על "מה מצינו". והיא חושבת כך: אנחנו מוציאים שאשת אחיו אסורה אפילו אם אחיו אינו בעולם. רק במקום יבום היא מותרת. באופן דומה היינו צריכים להתיר את כל העריות במקום יבום. ולכן אנחנו צריכים את המילה "עליה" לומר לנו שאחות אשתו וכל העריות אסורות. הקושיא כאן היא שזה היה עובד אפילו אם היתה לנו את המילה "עליה" רק במקום אחד. והברייתא אומרת שהדין שלה באה מן העובדה שאותה מילה נמצאת בשני המקומות. עוד קושיא גדולה כאן היא שאם הברייתא מכוונת לגזרה שווה יש כאן אי הבנה. גזרה שווה רגילה נותנת את הדינים של מקום אחד למקום השני וממקום השני למקום הראשון. אם זאת היא גזרה שווה, אזי התוצאה של זו היא שמילת "עליה" בעריות מדברת רק במקום יבום, ואז כל העריות תהיינה אסורות רק במקום יבום. וזה אי אפשר. ולכן צריכים לומר שכוונת התנא היא שזה מה מצינו.
במילים אחרות. הברייתא אומרת איך אנחנו יודעים שאחותו של אשתו אסורה היבום? והיא עונה שהפסוק אומר "עליה" בויקרא ו"עליה" בספר דברים בנוגע ליבום. זה נראה כמו גזירה שווה. (גזירה שווה פירושו המילה זהה משמשת בשני מקומות שונים. אז אנחנו מיישמים את החוקים של מקום אחד למקום השני, אלא אם כן קיים טעם ספציפי כי להפחית את כח הגזירה שווה.) דרך חלופית להסתכל על ברייתא זו היא לומר שזה לא קשור עם גזירה שווה. אפשר לחשוב ככה. אנו מוצאים כי אשתו של אחיו (של אחד) אסורה אפילו אחרי שהוא נפטר. ובכל זאת אנו מוצאים כי במקרה הספציפי של יבום היא מותרת. אז אנחנו צריכים לאפשר לכל היחסים האסורים במקרה של יבום להיות מותרים. אז עכשיו אנחנו צריכים את מילה אחת מיותרת "עליה" לספר לנו שהיא אסורה. כלומר כי ברייתא הוא חושבת על "מה מצינו", מה אנו מוצאים במקום אחד אנו מרחיבים באופן אוטומטי למקומות אחרים, אם לא נצליח למצוא סיבה ספציפית להגביל את תחולתו, לא גזירה שווה. הבעיה עם זה היא כי זה יעבוד גם אם רק הייתה המילה "עליה" לבדה. את ברייתא בהחלט מתייחס לעובדה כי אותה המילה משמשת בשני המקומות לגזור את החוק שלה. אז זה בהחלט אומר שזה גזירה שווה. ואם זה גזירה שווה, אז התוצאה היא קשה. הגזירה שווה הרגילה מעמידה את החוקים של מקום אחד למקום השני, ולהיפך. זה היה גורם לשים את "עליה" של יבום לתוך היחסים ולעשות את כולם אסורים רק במקרה של יבום! כלומר יש לנו שאלה משום גזירה שווה הולכת לשני הכיוונים. תשובה. למעשה אם גזירה שווה הולכת בשני הכיוונים הוא ויכוח. כאן נראה שהברייתא בדעת שהגזירה השווה סובבת רק לכיוון אחד.
רציתי להציג נושא שעולה בתחילת יבמות. זה יעזור לענות על שאלה ששאלתי בתחילת יבמות. זוהי שאלת אשת אחיו מאמו. החוק בתורת כהנים שתוספות מביא בתחילת יבמות. משפט זה מובא על הפסוק שלא לישא אשת אחיו של שאומר "נדה היא". תורת הכהנים שואלת למה להשוות אותה לנדה? מכיוון שבדיוק כמו נדה יש זמן של רשות, כך גם היא, כלומר אם אחיו מת ללא ילדים. אז הפסוק לא ניתן לדבר על אח מהאם. יבמות מ''א. הותרה ונאסרה וחזרה והותרה אסורה כמו שמואל ורב אסי. הסיבה לזה הרשב''א אומר היא הדעה שמכילה את היבמה באיסור כרת אבל עשה של יבום דוחף אותו. אבל הלכה בגמרא עצמה היא הותרה ונאסרה והותרה מותרת כמו רב ור' חנינא וכי הדעה מחזיקה לאיסור של אשת אח יש מגבלת זמן ואחרי שהיא נופלת ליבום אין עוד כל כרת מעורב. לכן לשאלה שלי בתחילת יבמות יש תשובה. כי ההוראה המקורית שם זה מחזיקה בשיטה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת וזו תהיה גם כמו הדעה שנדחתה בגמרא , הדעה של שמואל ואת רב אסי. היינו תשובתי על הברייתא בתחילת יבמות. שזו הולכת כמו שמואל ורב אסי שמחזיקים עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. אז התשובה שלי תהיה בכך בדיוק כמו שהרשב''א אמר ששמואל ורב אסי מחזיקים הותרה ונאסרה והותרה אסורה וזה יהיה בגלל שקבעו כי עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ואפילו אשת אח מאביו איסור של אשת אח נמשך, אבל פשוט נדחף על ידי עשה של יבום. אבל הלכה היא כמו רב ור' חנינא כי הותרה ונאסרה והותרה מותרת. וזה הולך כדעת אין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. זה הכי הגיוני כי בדרך כלל אנחנו מבינים יבום להיות כמו נדה באופן שבו לאחר הזמן של האיסור אין איסור כלל, לא כי הוא נדחף משם.
Later note: This last paragraph is a answer to the question, but for some reason it looks like I did not bring it here in English. Maybe I wrote the English version somewhere else? I simply can not remember.
