za83 F Minor midi file za83 nwc file

היה ראש ישיבה של פונוביץ לפני רב שך. שמו היה ר' שמואל רוזובסקי. היום התבוננתי בכמה מרעיונותיו ושמתי לב שהוא סבור כדלקמן: לדעת הר"ם, אדם שגונב מהקדש [פריטים המוקדשים למקדש] צריך להחזיר את ערך הפריט, לא בגלל עבירה של שימוש בחפצי קודש אלא פשוט בגלל עבירה של גניבה. אבל למרות זאת, הוא לא משלם כפליים כי הפסוק בתורה פוסל אותו מלשלם כפליים. עבור הרבא''ד, עליו להחזיר את הסכום העיקרי שהיה שווה הפריט בגלל מעילה, לא בגלל גניבה רגילה, [ואם גנב בטעות אז עליו גם להחזיר חמישית ולהביא קרבן, קורבן אשם]. אולם רב שמואל אומר שגם הר''ם וגם הראב''ד מסכימים שאם גנב את הקדש, אז עליו להחזיר את הסכום העיקרי בגלל גזל, לא מעילה. כלומר, הראב''ד אינו חולק על הר''ם במקרה זה. בגלל זה, ניתן להבין את התוספות בקידושין נ''ה ע''א שקובע שפקיד בית דין (גזבר) שלוקח את הקדש שברשותו למשמרת ונותן אותו לאדם אחר בכוונה מוציא את החפץ מקטגוריה של הקדש והוא מאבד את קדושתו. הסיבה היא שמדובר במקרה של גזל, לא גניבה בהסתרה כמו גנב בלילה. לכן הגזבר אחראי על גזל וזה לא מקרה של מעילה. לכן, החפץ יוצא מלהיות הקדש. מה שאני מתכוון כאן הוא שאם החטא היה מעילה, אז הוא היה מוציא את החפץ מקטגוריה של מעילה רק אם היה מוסר אותו בטעות כמו ר' יהודה בקידושין נ''ה

There was a rosh yeshiva of Ponovitch before Rav Shach. His name was Reb Shmuel Rozovski. I was lookinng at some of his ideas todayת and noticed that he holds as follows: To the opinion of the Rambam, a person that steals from hedesh [items that are dedicated to the Temple] has to pay back the value of the item, not because of the transgression of using holy items, but rather simply because of the transgression of stealong. But even so, he does not pay double because the verse of the Torah excludes him from paying double. To the Raavad, he has to pay back the main amount the item was worth because of meila, not because of normal theft, [and also if he stole by mistake then he also has to pay back a fifth and bring a sacriifice, a guilt offering.] However Reb Shmuel says both the Rambam and Raavad agree if he robbed hedesh, then he has to pay back the main amount because of rebbery, not meila. i.e., the Raavad does not disagree with the Rambam in this case. Because of this, it is possible to understand Tosphot in Kidushin page 55 that holds that a officer of the court that takes hedesh that is in his possesion for safekeeping and gives it away to another person on purpse, takees the object out of the category of hedesh, and it loses its holiness. The reason is that this is a case of robbery, not stealing by consealment like a thef in the night. And so, the gizbar is liable for robbery, and this is not a speacial case of meila. Therefore the obkject goes out of being hedesh. What I mean here is that if the sin would be meila, then he would take the object out of the categotry of meia only if he gave it away by mistake like R. Judah there in kidushin page 55.===============================================There was a ראש ישיבה of פונוביץ before רב שך. His name was ר' שמואל רוזובסקי. I was looking at some of his ideas today, and noticed that he holds as follows: To the opinion of the הר’’ם, a person that steals from הקדש [items that are dedicated to the temple] has to pay back the value of the item, not because of the transgression of using holy items (meila), but rather simply because of the transgression of stealing. But even so, he does not pay double because the verse of the Torah excludes him from paying double. To the ראב''ד, he has to pay back the main amount that the item was worth because of מעילה, not because of normal theft, [and if he stole by mistake then he also has to pay back a fifth and bring a sacrifice, a guilt offering.] However, רב שמואל says both the הר’’ם and ראב''ד agree if he robbed הקדש, then he has to pay back the main amount because of robbery, not מעילה. I.e. the ראב''ד does not disagree with the הר’’ם in this case. Because of this, it is possible to understand תוספות in קידושין that holds that a officer of the court that takes הקדש that is in his possession for safekeeping and gives it away to another person on purpose takes the object out of the category of הקדש and it loses its holiness. The reason is that this is a case of robbery, not stealing by concealment like a thief in the night. So, the גזבר is liable for robbery, and this is not a special case of מעילה. Therefore, the object goes out of being הקדש. What I mean here is that if the sin would be מעילה, then he would take the object out of the category of מעילה only if he gave it away by mistake like ר' יהודה in קידושין נ''ה.

היום הסתכלתי על הגמרא בקידושין דף נ''ה, ועלה בדעתי שתוספות נראית במבט ראשון כקובעת את ההלכה כר' מאיר שאומר "הקדש {חפץ שהוקדש לבית המקדש} בכוונה יוצא לחולין, אבל בטעות הוא לא".[הקדש במזיד מתחלל] זה הפריע לי, כי הגמרא עצמה מבהירה שההלכה היא כמו ר' יהודה, שבשוגג הקדש מאבד את קדושתו, אבל במזיד הוא נשאר קדוש. אבל בדרך חזרה מהים, עלה בדעתי למה התוספות מתכוון. הוא אומר שהוויכוח בין ר' יהודה לר' מאיר מתייחס רק לשימוש בקודש. השימוש בקודש בידיעה שהוא קדוש הוא הוויכוח. לר' יהודה נשאר הקדש. אבל תוספות כאן בקידושין דף נ''ה מתייחס לגניבת הקדש. לשיטת תוספות, אם הגזבר גונב אותו בכוונה (על ידי מתן אותו ביודעין לאדם אחר), זה מוציא אותו מקטגוריית הקדש גם לר' מאיר וגם לר' יהודה

I was looking at the Gemara in Kidushin page 55 today and it occurred to me that Tosphot seems at first glance to decide the law to be like R. Meir who holds “Hedesh {an object that has been dedicated to the Temple}on purpose goes out to be secular, but accidently it does not.” This bothered me because the Gemara itself is clear that the law is like R. Judah that accidently it loses its holiness, but on purpose it stays holy. But on the way back from the sea, it occurred to me what Tosphot intends. He is saying that the argument between R. Judah and R. Meir refers only to using Hedesh. Using hedesh while knowing it is hedesh is the argument. To R. Judah it stays hedesh. But Tosphot here in Kidushin page 55 refers to stealing hedesh. To Tosphot if the gizbar intentionally steals it (by giving it knowingly to another person), that takes it out of the category of hedesh to both R. Meir and R Judah.--------------------------------------------------------------------------I was looking at the גמרא in קידושין דף נ''ה today and it occurred to me that תוספותseems at first glance to decide the law to be like ר' מאיר who holds “הקדש {an object that has been dedicated to the Temple}on purpose goes out to be חולין, but accidently it does not.” This bothered me because the גמרא itself is clear that the law is like ר' יהודה that accidently it loses its holiness, but on purpose it stays holy. But on the way back from the sea, it occurred to me what תוספותintends. He is saying that the argument between ר' יהודהand ר' מאיר refers only to using הקדש. Using הקדש while knowing it is הקדש is the argument. To ר' יהודהit stays הקדש. But תוספות here in קידושין דף נ''ה refers to stealing הקדש. To תוספותif the גזבר intentionally steals it (by giving it knowingly to another person), that takes it out of the category of הקדש to both ר' מאיר and ר' יהודה.

אני חושב שקיבלתי קצת בהירות לגבי תוספות והר''ם לגבי מעילה. מה שהייתי רוצה לומר הוא זה. יש טיעון תלת כיווני לגבי מעילה: (1) הר''י (רבינו יצחק) בתוספות בבא מציעא דף צ''ט ע''א, (2) תוספות בקידושין עמוד נ''ה ע''א, (3) ר''ם בפירושו על המשנה. אבל לכולם, אם משהו היה הקדש (קדוש על ידי הקדשה לבית המקדש) והוא יוצא מעצם היותו הקדש, ​​אז מי שמשתמש בו אינו אחראי על מעילה. (רק זה שגרם לו לצאת מקטגוריה זו חייב.) אם משהו הוא הקדש, ​​ומישהו משתמש בו, הוא חייב. השאלה היא מה יכול לגרום לחפץ לצאת מלהיות הקדש? (זה מתייחס לחפץ רגיל, אבל לא לבהמה ולא לכלים ששימשו להכנת הקורבנות.) לר''י (רבינו יצחק) עבור גזבר (פקיד בית דין) להשאיל חפץ של הקדש (שהוקדש למקדש) לא גורם לו לצאת מקטגוריה של הקדש, ​​אבל נתינתו כן גורמת לו לצאת מקטגוריה זו. [זוהי מסקנתו הסופית. אבל בהתחלה הר''י חשב שאפילו השאלה של החפץ גורמת לו לאבד את קדושתו.] נראה שעשיית זאת בכוונה, או בטעות, אינה משנה. (2) תוספת בקידושין עמוד נ''ה ע''א. אם הגזבר בטעות חושב שהחפץ שייך לו, והוא משאיל או נותן אותו, הוא נשאר קדוש. אבל אם הוא יודע שזה הקדש (של המקדש) ונותן אותו, הוא מאבד את קדושתו. כל מי שמשתמש בו לאחר מכן אינו חייב. (3) הרמב"ם מסתמך על הגמרא בקידושין עמוד נ"ה שמשווה פדיון בהמה שעתידה להיות קורבן ואין בה מום, למי שגורם לחפץ הקדש לאבד את קדושתו. (בדרך כלל, אי אפשר לפדות בהמה שהוקדשה להיות קורבן אלא אם כן יש בה מום.) לר"ם, אם הקצין (גזבר) יודע שהחפץ הוא הקדש והשתמש איתו בכל זאת, החפץ נשאר הקדש. זה כמו דעת ר' יהודה בקידושין עמוד נ"ה. אבל, אם הגזבר לא ידע או שכח שזהו הקדש והשתמש איתו בטעות, החפץ מאבד את קדושתו. זה בניגוד לדעת ר' מאיר שסובר ההפך. ר' מאיר סבור שאם והשתמש איתו ביודעין, אז הוא מאבד את קדושתו, לא אם והשתמש איתו בטעות ושכח שזהו הקדש.

Tosphot in Bava Mezia page 99a, (2) Tosphot in Kidushin page 55a, (3) Rambam in his commentary on the Mishna מסכת מעילה

t I think I have gained some clarity about Tosphot and the Rambam about trespass. What I would like to say is this. There is a three way argument about trespass: (1) The RI (rabbainu izhak) in Tosphot in Bava Mezia page 99a, (2) Tosphot in Kidushin page 55a, (3) Rambam in his commentary on the Mishna. But to everyone, if something was hedesh (holy by being dedicated to the Temple) and has goes out of being hedesh, then anyone that uses it is not liable for trespass. (Only the one that caused it to go out of that category is liable.) If something is hedesh, and someone uses it, he is liable. The question is what can cause an object to go out of being hedesh? (This refers to a regular object, but not an animal nor vessels used in preparing the sacrifices.) To the RI (Rabainu Izhak) for a gizbar (officer of the court) to loan out an object of hedesh (that was dedicated to the Temple) does not cause it to leave the category of hedesh, but giving it away does cause it to go out of that category. [That is his final conclusion. But at first the RI thought even loaning out the object also causes it to lose it’s holiness.] It seems doing this on purpose, or by accident makes no difference. (2) Tosphot in Kidushin page 55a. If the officer (gizbar) by mistake thinks the object belongs to him, and he loans or gives it out, it stays holy. But if he knows it is hedesh (of the Temple) and gives it out, it loses its holiness. Anyone that uses it after that is not liable. (3) Rambam bases himself on the Gemara in Kidushin page 55 that equates redeeming an animal that is to be a sacrifice and has no blemish, to one causing an object of hedesh to lose its holiness. (Normally, one cannot redeem an animal that is dedicated to be a sacrifice unless it has a blemish.) To the Rambam, if the officer (gizbar) knows the object is hedesh and gives it out anyway, the object stays hedesh. This is like the opinion of R. Judah in Kidushin page 55. But if the officer did not know or forgot it is hedesh and gave it out by mistake, the object loses its holiness. This is against the opinion of R. Meir who holds the opposite. R. Meir holds if he gave it out knowingly, then it loses it holiness, not if he gave it out by mistake forgetting that is hedesh. --------------------------------------------------------------------I think I have gained some clarity about תוספות and the ר’’ם about מעילה. What I would like to say is this. There is a three way argument about מעילה: (1) The ר''י (רבינו יצחק) in תוספות in בבא מציעא page צ''ט ע''א, (2) תוספות in קידושין page נ''ה ע''א, (3) ר’’ם in his commentary on the משנה. But to everyone, if something was הקדש (holy by being dedicated to the Temple) and has goes out of being הקדש, then anyone that uses it is not liable for מעילה. (Only the one that caused it to go out of that category is liable.) If something is הקדש, and someone uses it, he is liable. The question is what can cause an object to go out of being הקדש? (This refers to a regular object, but not an animal nor vessels used in preparing the sacrifices.) To the ר''י (רבינו יצחק) for a גזבר (officer of the court) to loan out an object of הקדש (that was dedicated to the Temple) does not cause it to leave the category of הקדש, but giving it away does cause it to go out of that category. [That is his final conclusion. But at first the ר''י thought even loaning out the object also causes it to lose its holiness.] It seems doing this on purpose, or by accident makes no difference. (2) תוספות in קידושין page נ''ה ע''א. If the גזבר by mistake thinks the object belongs to him, and he loans or gives it out, it stays holy. But if he knows it is הקדש (of the Temple) and gives it out, it loses its holiness. Anyone that uses it after that is not liable. (3) רמב''םbases himself on the גמרא in קידושין page נ''ה that equates redeeming an animal that is to be a sacrifice and has no blemish, to one causing an object of הקדש to lose its holiness. (Normally, one cannot redeem an animal that is dedicated to be a sacrifice unless it has a blemish.) To the ר’’ם, if the officer (גזבר) knows the object is הקדש and gives it out anyway, the object stays הקדש. This is like the opinion of ר' יהודה in קידושין page נ''ה. But, if the גזבר did not know or forgot it is הקדש and gave it out by mistake, the object loses its holiness. This is against the opinion of ר' מאיר who holds the opposite. ר' מאיר holds if he gave it out knowingly, then it loses it holiness, not if he gave it out by mistake forgetting that is הקדש.