בבא בתרא דף י''ח רבינו תם ורבינו חננאל

עלה בדעתי שדעתם של רבינו תם ורבינו חננאל הגיונית מאוד, כי הם שמים לב לכך שר' יוסי מסכים שבמקרה של "חיציו" (שהגורם הנזק חייב להרחיק כמו שאומר הגמרא בבא בתרא דף כ'ב ע''א); וכי הדין כר' יוסי, ושהדין תמיד כרבא כנגד אביי חוץ ביע''ל כג''ם. בהתחשב בכל זה, יש טעם להסביר את הגמרא בבא בתרא דף י''ח באופן שהם עושים. אנחנו שואלים על רבא, אם צריך להסיר את ההיזק שלו מהגבול, אז איך מוצאים מקרה שבו ר' יוסי אומר "למה תגיד לי להזיז את החרדל שלי? ראשית, עליך להסיר את הדבורים שלך." מה הדבורים עושות שם מלכתחילה? תשובה, זה מקרה של מכירה. אבל אם כן, מדוע אין ר' יוסי חולק על המשרה ואומר שגם היא מותרת, ומדוע אומרים החכמים שיש להסירה? אלא אמר רבינא אמרו החכמים להסיר כל דבר שיכול לגרום נזק. משמע, שרבא מסכים עם ר' יוסי ורק אמר דינו במקרה של הוצאת בור אחד מהגבול ששם יכול להיות בור אחר, או אפילו אם אין בור אחר, כי זה מחליש את הקרקע. ור' יוסי מסכים בכל המקרים של חיציו כמו המשרה, אבל אומר על הדבורים שהן מקרה של חיציו, והחכמים אומרים דווקא החרדל הוא הגורם העיקרי לנזק לדבורים, ולא להיפך

Rabbainu Tam and Rabbainu Chananel in Bava Batra page 18

It occurred to me that the opinion of Rabbainu Tam and Rabbainu Chananel makes a lot of sense, because they are taking notice of the fact that R. Jose agrees that in a case of "his arrows" (that the one who causes damage must keep away as the gemara says in Bava Batra page 22a); and that the law is like R. Jose, and that the law is always like Rava against Abyee except in yal kegam. Taking all this into account, it makes sense to explain the gemara in Bava Batra page 18 in the way that they do. We ask from R. Jose on Rava. "If one has to remove his thing that causes damage away from the border, then how do we find a case were R. Jose is saying 'Why tell me to move my mustard? First, you should remove your bees'" What are the bees doing there in the first place? Answer: it is a case of a sale. But then, if so, why does R. Jose not disagree about the tub of linen and say it also is permitted, and why do the sages say it should be removed? Rather Ravina said the sages said to remove anything that can cause damage. This means, that Rava agrees with R. Jose, and only said his law in a case of removing one pit away from the border where there can be another pit, or even if there is no other pit, because it weakens the ground. And R. Jose agrees in all cases of "his arrows" like the tub of linen, but is saying about the bees that they are a case of "his arrows" and the sages say the mustard is the main cause of damage to the bees, not vice versa __________________________________________________________________________ It occurred to me that the opinion of רבינו תם and רבינו חננאל makes a lot of sense, because they are taking notice of the fact that ר'יוסי agrees that in a case of with "his arrows" (that the one who causes damage must keep away as the גמרא says in בבא בתרא page כ''ב ע''א); and that the law is like ר' יוסי, and that the law is always like רבא against אביי except in יע''ל כג''ם. Taking all this into account, it makes sense to explain the גמרא in בבא בתרא page י''ח in the way that they do. We ask from ר' יוסי a question on .רבא If one has to remove his היזק away from the border, then how do we find a case were ר' יוסי is saying "why tell me to move my mustard? First, you should remove your bees." What are the bees doing there in the first place? Answer, it is a case of a sale. But then, if so, why does ר' יוסי not disagree about the מישרה and say it also is permitted, and why do the חכמים say it should be removed? Rather רבינאsaid the חכמים said to remove anything that can cause damage. This means, that רבא agrees with ר' יוסי and only said his law in a case of removing one pit away from the border where there can be another pit, or even if there is no other pit, because it weakens the ground. And ר' יוסי agree in all cases of his arrows like the משרה, but is saying about the bees that they are a case of his arrows and the חכמים say rather the mustard is the main cause of damage to the bees, not vice versa

za67 C Minor midiza67 nwc music files go from "a..." until "z..." with a hundred files (or more) with each letter. [Then you can see they start again with "za.." ]i.e. ,there is an "z1" file and a "z2" until "z100"; and the same for each letter. But most were never put on the internet, and tons were lost, and I think the x series were just rough drafts. There were also pieces with names [e.g., "Orchestra" or "Mathematics" etc.] before it made sense to just give letters, intead of trying to figure out new names for every piece. {I write mainly for the sake of keeping sane, but I also have hoped that others will benefit. My own thinking about music that Bach is the most fun to play, while Mozart is the greatest of all (to listen to and to play in an orchestra). Beethoven, I think is one step down from Mozart. I think also there were greats in the Renaissance and Middle Ages. In more modern times, I think Sebelius and Brahms were great.} {I ought not forget Vivaldi and Handel. I used to play Vivaldi and Mozart scores on the violin. I mean that I would try to track the important line, and play it on the violin on the street. I had hoped to get through all Mozart in that way, but never managed that. I think I might have noticed that some of Mozart could not be condensed in a single music line.} I must add here that my father had a profound feeling in music, even though he went into inventing things for satellite communication at TRW and other aerospace inventions for the Usa. And I had a great music teacher, Mr. smart, and a great violin teacher, Mr. Chassman.} I think my dad might have gone into playing the violin as a profession, but instead went into science at Caltech.

בעיה בהבנת ההלכה היא שהגמרא לא עוסקת בזה הרבה. לפעמים הוא אומר לך את החלטת הפסק הסופי. אבל זה לא האינטרס העיקרי שלה (שזה להבין את המשנה). בכל הנוגע למשפטים, הגמרא נותנת עקרונות שונים במקומות שונים. והמקומות האלה הם שמספקים לרשויות המאוחרות (אחרונים) חומר מקור שיכול לתת רמז מדוע ספרי ההלכה של ראשונים החליטו בצורה מסוימת. עם זאת, אין היררכיה בעקרונות הידועים. אם אתה מביא הוכחה לרמב''ם שהדין הוא כמו החכמים נגד סומכוס, אתה יכול באותה מידה להביא הוכחה שהדין הוא כמו סומכוס כי ההלכה היא כמו סתם משנה. כשאתה מביא הוכחה למוקצה ממקום אחד, אתה יכול באותה מידה להביא הוכחה שהחוק הוא כמו ר' שמעון שאין דבר כזה מוקצה אלא במקרה נדיר שמשהו מופרש כדי לא להשתמש בו. העיקרון של סדר התנאים יכול לשמש כדי לבטל את העיקרון של האמורא האחרונה, וזה יכול לשמש כדי להחליט נגד סתם פשט של הסוגייה [משמעות פשוטה של הנושא]

A problem with understanding halacha is that the gemara does not deal with it much. sometimes it actually tells you the final pesak decision. But this is not its main interest (which is to figure out the mishna). When it comes to law, the Gemara gives different principles in different places. And it is these places that provide the later (achronim) authorities source material that can give a hint as to why the halacha books of the Rishonim decided in a certain way. However, there is no hierarchy in the principles that is known. If you bring a proof to the Rambam that the law is like the sages against sumchos, you could just as easily bring a proof that the law is like sumchos because halacha is like a plain mishna. When you bring a proof to muktze from one place, you could just as easily bring a proof that the law is like R. shimon that there is no such thing a mutkze except in a rare case that something Is set aside not to be used. The principle of the order of tenaim could be used to overturn the principle of the latest amora, and that can be used to decide against the stama desugia [plain meaning of the subject] _________________________________________________________________________________________________________________________________________________________ A problem with understanding הלכה is that the gemara does not deal with it much. sometimes it actually tells you the final pesak decision . But this is not its main interest (which is to figure out the משנה). When it comes to law, the גמרא gives different principles in different places. And it is these places that provide the later (אחרונים) authorities source material that can give a hint as to why theהלכה books of the ראשונים decided in a certain way. However, there is no hierarchy in the principles that is known. If you bring a proof to the רמב''ם that the law is like the חכמים against סומכוס you could just as easily bring a proof that the law is like סומכוס because הלכה is like a plain משנה. When you bring a proof to מוקצה from one place you could just as easily bring a proof that the law is like ר' שמעון that there Is no such thing a מוקצה except in a rare case that something Is set aside not to be used. The principle of the order of תנאים could be used to overturn the principle of the latest אמורא , and that can be used to decide against the סתם פשט של הסוגיה [plain meaning of the subject]

אני מבין שהמטרה העיקרית של שותפי ללמידה דיוויד ברונסון הייתה להבין את הגמרא. ולמעשה, הוא מצא שרבינו יצחק (נכדו של רש''י) החזיק לרוב במפתח לכך. [תוספות מבוססות בעיקר על ר' יצחק] ודוד אמר לי הרבה פעמים תוספות תמיד צודק. אני מתכוון לומר שהבנת כל הגישות השונות לגמרא לא הייתה הגיונית בעיניו. אלא מה שחשוב, זה להבין את הגמרא עצמו. ולמעשה, זוהי החובה העיקרית להבין את התורה שבכתב ותורה שבעל פה. אבל להבין מדוע החליט הבית יוסף על החוק מסוים, נראה לי חסר חשיבות. הסיבה שאני מרגיש כך היא שאין הכרעה ממשית בדין אחרי הגמרא. זה פתוח בגמרא עצמה: רבינא ורב אשי סוף הוראה. הם סוף האפשרות להכריע את הדין. אז כל מה שאנחנו יכולים לעשות, זה לראות איך התלמוד עצמו החליט. וכאן הדבר מתבלבל. העקרונות הקובעים את החוק אינם מפורטים במדויק. יש לנו בערובין את סדר התנאים – עם מי הולך הדין. קודם ר' יוסי, אחר כך ר' יהודה וכו'. ואז יש לנו עיקרון אחר, החוק הוא תמיד כמו סתם משנה שזה כמו ר' מאיר שבתחתית הרשימה של איך החוק הולך. אז יש לנו את החוק שאן הלכה כתלמיד במקום הרב. עם זאת, החוק הוא לפעמים כמו ריש לקיש במקום ר' יוחנן המורה שלו. יש לנו את דעת רוב שהיא כמו בית הלל חוץ מכל מסכת הוריות שכלה היא כמו בית שמאי (דעת המיעוט). יכולתי להמשיך עוד ועוד, אבל בעצם לגמרא עצמה, לא היה מעניין במיוחד לומר בגלוי איך החוק צריך להתנהל מלבד במקומות המעטים שבהם הגמרא עצמה אומרת בגלוי את ההחלטה הסופית. במקום זאת, נראה לי שהגישה הטובה ביותר היא כמו רב נחמן מברסלב, "אם אתה יכול למצוא דעה לסמוך עליה, אז אתה יכול לסמוך עליה". רב נחמן לא החזיק בריצה אחרי הגבלות נוספות (חומרות יתירות). אז יש לנו הדין הוא תמיד כמו הסמכות המאוחרת בסדר האמוראים לאחר נקודה מסוימת(בתרא), ובכל זאת יש יוצאים מן הכלל כמו העובדה שהדין הוא כמו רבא נגד אביי חוץ מיע''ל כג''ם למרות שאמוראים מאוחרים יותר חלקו. אף על פי שר' יוסף קרו החליט על החוק בשלחן ערוך, זה לא היה בגלל שהוא חשב שזוהי אובייקטיביות החוק. אלא כתב זאת כפשרה בין הספרדים שהולכים עם הרי''ף והרמב''ם והאשכנזים שהולכים עם הרא''ש. [וחוץ מזה, החוק שהוא החליט לא נמצא בשלחן ערוך (שאמור להיות סקירה מהירה), אלא בספר הבית יוסף על הטור]. הוא כתב בהקדמה לטור שהדרך בה הכריע את הדין בכתב אינה משום שחשב שזה מדויק, אלא משום שזאת הייתה דעת הרוב בין שלושת הגדולים הרי''ף רמב''ם ורא''ש. [אפשר להוסיף שהיעב''ץ (רב יעקב עמדן) כתב בתשובות שהוא שנא את כל החומרות המיותרות שהאשכנזים תמיד מוסיפים.]

best approach is like Rav Nahman of Breslov, “If you can find an opinion to depend on, then you can depend on it.”

I realize that the main objective of my learning partner, David Bronson, was to understand the Gemara. And, in fact, he found that Rabbainu Izhak (grandson of Rachi) most often held the key to this. [Tosphot is mostly based on Rabbainu Izhak.] David told me many times: Tosphot is always right. I mean to say that understanding all the different approaches to the Gemara made no sense to him. Rather what is important is to understand the Gemara itself. And, in fact, this is the main obligation of understand the Oral and Written Law. But to understand why the Beit Joseph decided the law in a certain way seems to me to be of little importance. The reason I feel this way is that there is no actual deciding of law after the Gemara. Ravina and Rav Ashi are the end of the possibility of decided the law. רבינא ורב אשי סוף הוראה So, all we can do is to see how the Talmud itself decided. And here is where things get confusing. The principles deciding the law are not spelled out exactly. We have in Eruvin, the order of Tenaim –with whom the law goes. First R. Jose, then R. Yehuda etc. Then we have a different principle the law is always like stam (plain) Mishna which ןs like R. Meir who is at the bottom of the list of how the law goes. [An example of what I am saying here is that the rule that the law is like stam mishna, however most mishnas in Bava Metzia and Bava Kama and Bava Batra are like sumchos even though the law is like the sages against him except to the Rashbam.] Then, we have the law is not like a disciple instead of the teacher. However, the law is sometimes like Reish Lakish instead of R. Yochanan, his teacher. We have the majority opinion which is always like Beit Hillel except an entire tractate (Horayot) which every single law there is like Beit shamai (the minority opinion). I could go on and on, but in fact, to the Gemara itself, it was not very interesting to state openly how the law should go except in the few places where the Gemara itself says openly the final decision. Rather, it seems to me the best approach is like Rav Nahman of Breslov, “If you can find an opinion to depend on, then you can depend on it.” Rav Nachman did not hold with running after extra restrictions. Then we have the law is always like the later authority in the order of the Amoraim after a certain point, and yet there are exceptions like the fact the law is like Rava against Abyee except in yal kegam even though later Amoraim disagreed. Even though Rabbainu Yoseph Karo decided the law in the shulchan aruch, it was not because he thought that was objectivity the law. Rather he wrote it as a compromise between the sepharadim who were going with the Rif and Rambam and the Ashkenazim who were going with the Rif. [ Besides that, the law he decided was not in the shulchan aruch (which is supposed to be quick review), but in the beit yoseph on the Tur]. He wrote in the introduction to the Tur: the way he decided the law in writing is not because he thought that was accurate, but because that was the majority opinion between the three greats the Rif, Rambam, and Rosh. [I might add that Rav Yaakov Emden wrote in the teshuvot that he hated all the superfluous extra restrictions that the Ashkenazim are always adding in a continual progression. ] __________________________________________________________________________________________I realize that the main objective of my learning partner David Bronson was to understand the גמרא. And in fact, he found that רבינו יצחק (grandson of רש''י) most often held the key to this. [תוספות is mostly based on ר' יצחק] and David told me many times” (תוספות is always right). I mean to say that understanding all the different approaches to the גמרא made no sense to him. Rather what is important is to understand the גמראitself. And in fact, this is the main obligation of understand the תורה שבכתב ותורה שבעל פה. But to understand why the בית יוסף decided the law in a certain way seems to me to be of little importance. The reason I feel this way is that there is no actual deciding of law after the גמרא. This is open in the גמרא itself: רבינא ורב אשי סוף הוראה are the end of the possibility of decided the law. רבינא ורב אשי סוף הוראה So, all we can do is to see how the תלמו itself decided. And here is where thing get confusing. The principles deciding the law are not spelled out exactly. we have in ערובין the order of תנאים –with who the law goes. First ר' יוסי , then ר' יהודה etc. Then we have a different principle the law is always like סתם משנה which ןs like ר' מאיר who at the bottom of the list of how the law goes. Then we have the law I not like a disciple instead of the teacher. However, the law is sometime like ריש לקיש instead of ר' יוחנן his teacher. We have the רוב opinion which Is always like בית הלל except and entire מסכת הוריות which every single there is like בית שמאי (the minority opinion). I could go on and on, but in fact to the גמרא itself, it was not very interesting to state openly how the law should go except in the few places where the גמרא itself says openly the final decision. Rather, it seems to me the best approach Is like רב נחמן of ברסלב, “If you can find an opinion to depend on, then you can depend on it.” רב נחמןdid not hold with running after extra restrictions. Then we have the law is always like the later authority in the order of the אמוראים after a certain point, and yet there are exceptions like the fact the law is like רבא againstאביי except in יע''ל כג''ם even though later אמוראים disagreed. Even though ר' יוסף קרו decided the law in the שלחן ערוך, it was not because he thought that was objectivity the law. Rather he wrote it as a compromise between the ספרדים who were going with the רי''ף and רמב''ם and the אשכנזים who were going with the רא''ש. [and besides that, the law he decided was not in the שלחן ערוך (which is supposed to be quick review), but in the בית יוסף on the טור]. He wrote in the introduction to the Tur that the way he decided the law in writing is not because he thought that was accurate, but because that was the majority opinion between the three greats the רי''ף רמב''ם ורא''ש. [I might add thatיעב''ץ רב יעקב עמדן wrote in the תשובות that he hated all the superfluous חומרות יתירות that the אשכנזים are always adding in a continual progression. ]