Rav Isar Melzer [book Even Haazel] and Rav Shach {book Avi Ezri} disagree on how to solve a difficult Rambam, and yet both answers have problems with them. [ [Rav Meltzer was a teacher of Rav Shach in Slutzk. Later Rav Shach was a teacher in Kletzk in the yeshiva of the son in law of Rav Meltzer, i.e., Rav Aaron Kotler ]] I realized that both answers can work only if put together. Gemara Nida2. The Mishna says a person went into a mikve [pool] and it was found lacking the full volume, all the pure things which were handled [based on the assumption that that mikve was okay] are impure. R Shimon says in a private domain they are in doubt. In a public domain they are pure. The Gemara asks from this law: ''a barrel of wine was separated in order to use it for separating truma, and was found to be sour. For three days, the wine that was fixed is ok. After that it is a doubt.'' R Hanina from Sura says the teaching about barrel is R Shimon. the reason for the sages (the first Tana) is that two Hazakot work together. That is the mikve is now lacking and the person that went into it was unclean. These hazakot [statuses] work together to defeat one hazaka [status] that the Mikve was ok until the minute it was found to be not okay. The Rambam holds by both laws, that of the Mikve, and that of the barrel even though the Gemara holds that both laws contradict each other. Rav Isar Meltzer points out that the mikve is different from the barrel. The only doubt in the case of the mikve is the person or things that went into it. The Mikve itself we know is not OK. So two Chazot can work together to say that what went into it is also not ok. But for the Barrel, we know at least some part of it is definitely truma. So it is a doubt, and we can not use two hazakot to make what was fixed by it to be definitely not ok when it itself is a doubt. The problem with this answer is that making the two laws not contradict each other can help the Rambam, but does not answer the fact that the Gemara holds both laws contradict. Rav Shach holds that the Rambam decided the Halacha like the second answer of the Gemara that ignores the issue of Hazaka and rather says the sages and R Shimon differ on how to learn from the beginning of tuma to the end or the opposite. Thus two hazakot against one is not the argument between the sages and R Shimon. So when the Rambam writes like the law of the Mishna about Mikve that what went into it is still unclean, that means it is a doubt. jut like the case of the barrel. the problem is that the mishna and Rambam both write what went into the Mikve is unclean, not that it is a doubt. The answer to this is that in fact the Rambam did decide the law like the second answer of the Gemara and both the Mishna on mikve and teaching on the barrel are both the sages, not R Shimon and that two hazakot can work only for the Mikve but not the barrel as Isaar Meltzer pointed out.
Might I add here a side note that I think that since these great roshei yeshiva are no longer with us, we ought to make it a point to learn the Avi Ezri of Rav Shach, the Even HaAzel of Rav Isar Meltzer. The Chidushim of Reb Aaron Kotler [of Kletzk] and Rav Shmuel Rozovski [Ponovitch]. i would recommend both learning in depth and also fast. but if for lack of time one can not do both then in depth is more important.--ie learn one whole section of any one of these books one day and then review it the next day and so on for a month. [If some day the ideas of reb shmuel berenbaum [rosh yeshiva of the mir in the usa] are ever printed then I recommend his ideas also]
Later note: After writing the above, I noticed that Rav Shach has a slightly different answer in Laws of Truma where he explains that two hazakot [statuses] always can only make a doubt. Thus the wine that was fixed by the wine in the barrel that became vinegar is only a doubt. [The two hazakot are the hazaka of the wine being tevel and the hazaka of the barrel that is now vinegar. So we say that backwards in time, it was vinegar at the time it fixed the wine. But the unclean person that went into the mikve is definitely still unclean, because of two hazakot, and also that we learn from sota that a doubt is considered a certainty. That is, the law of sota helps to turn the doubt into a certainty. In this way, the Rambam still must be going like the second answer in nida page 3 on the question posed on page 2. ]
______________________________________________________________________________
רב איסר מלצר and רב שך disagree on how to solve a difficult רמב''ם and yet both answers have problems with them. I realized that both answers can work only if put together. גמרא נידה דף ב' ע''ב . The משנה says a person went into a מקוה and it was found lacking the full volume, all the pure things which were handled based on the assumption that that מקוה was okay are impure. ר' שמעון says in a רשות היחיד they are in doubt. In a רשות הרבים they are pure. The גמרא asks from this law: ''a חבית of wine was separated in order to use it for separating תרומה, and was found to be vinegar. For three days, the wine that was fixed is ok. After that it is a doubt.'' ר חנינא from סורא says the teaching about חבית is ר' שמעון. The reason for the חכמים ( the first תנא) is that two חזקות work together. That is the מקוה is now lacking and the person that went into it was unclean. These חזקות work together to defeat one חזקה that the מקוה was ok until the minute it was found to be not okay. The רמב''ם holds by both laws, that of the מקוה, and that of the חבית even though the גמרא holds that both laws contradict each other. רב איסר מלצר points out that the מקוה is different from the חבית. The only doubt in the case of the מקוה is the person or things that went into it. The מקווה itself we know is not OK. So two חזקות can work together to say that what went into it is also not ok. But for the חבית, we know at least some part of it is definitely תרומה. So it is a doubt, and we can not use two חזקות to make what was fixed by it to be definitely not ok when it itself is a doubt. The problem with this answer is that making the two laws not contradict each other can help the רמב''ם, but does not answer the fact that the גמרא holds both laws contradict. רב שך holds that the רמב''ם decided the הלכה like the second answer of the גמרא that ignores the issue of חזקה and rather says the תנא קמא and ר' שמעון differ on how to learn from סוטה. Thus two חזקות against one (תרתי לריעתא) is not the argument between the תנא קמא and ר' שמעון. So when the רמב''ם writes like the law of the משנה about מקוה that what went into it is still unclean, that means it is a doubt, just like the case of the חבית. The problem is that the משנה and רמב''ם both write what went into the מקוה is unclean, not that it is in doubt. The answer to this is that in fact the רמב''ם did decide the law like the second answer of the גמרא, and both the משנה on מקוה and teaching on the חבית are both the תנא קמא, not ר' שמעון and that two חזקות can work only for the מקוה, but not the חבית as רב איסר מלצר pointed out. so what went into the מקוה הוא טמא but wine that מתוקן by the חבית is in doubt.
Later note: After writing the above, I noticed that רב שך has a slightly different answer in הלכות תרומה where he explains that two חזקות [statuses] always can only make a doubt. Thus the wine that was fixed by the wine in the barrel that became vinegar is only a doubt. [The two חזקות are the חזקה of the wine being טבל and the חזקה of the barrel that is now vinegar. So we say that backwards in time, it was vinegar at the time it fixed the wine. But the unclean person that went into the מקוה is definitely still unclean, because of two חזקות, and also that we learn from סוטה that a doubt is considered a certainty. That is, the law of סוטה helps to turn the doubt into a certainty. In this way, the רמב''ם still must be going like the second answer in נידה דף ג' ע''א on the question posed on דף ב' ע''ב.
__________________________________________________________________________________
רב איסר מלצר (ה' אישות פרק י' ) ורב שך (ה' סוטה פרק א' ה''ג) חלוקים בדעתם כיצד לפתור רמב''ם קשה ובכל זאת בשתי התשובות יש בעייות. הבנתי ששתי התשובות יכולות לעבוד רק אם הן משולבות יחד. גמרא נידה דף ב' ע''ב . המשנה אומרת שאדם נכנס למקוה שנמצא חסר נפח מלא, כל הדברים הטהורים שטופלו על סמך ההנחה שהמקוה הזו הייתה בסדר הם לא טהורים. ר' שמעון אומר ברשות היחיד שהם בספק. ברשות הרבים הם טהורים. שואלת הגמרא מדין זה: ''חבית של יין הופרד כדי להשתמש בו להפרדת תרומה, ונמצא שהוא חומץ. במשך שלושה ימים, היין שתוקן בסדר. אחר כך ספק.'' ר חנינא מסורא אומר שההוראה על חבית היא ר' שמעון. הסיבה לחכמים (תנא הראשון) היא ששתי חזקות פועלות יחד. זה מקוה שחסרה עכשיו והאדם שנכנס אליה היה טמא. החזקות האלה פועלות יחד כדי להביס חזקה אחת שהמקוה הייתה בסדר עד לרגע שנמצא שהיא לא בסדר. הרמב''ם קובע כשני הדינים, זה של מקוה, ושל החבית למרות שהגמרא סובר ששני הדינים סותרים זה את זה. רב איסר מלצר מציין כי מקוה שונה מהבית. הספק היחיד במקרה של מקוה הוא האדם או הדברים שנכנסו אליו. המקווה עצמה שאנו מכירים אינה בסדר. אז שני חזקות יכולים לעבוד יחד כדי להגיד שמה שנכנס לזה גם לא בסדר. אבל עבור החבית, אנחנו יודעים שלפחות חלק ממנו הוא בהחלט תרומה. אז זה ספק, ואנחנו לא יכולים להשתמש בשתי חזקות כדי לגרום למה שתוקן על ידי זה להיות בהחלט לא בסדר כאשר זה עצמו הוא ספק. הבעיה בתשובה זו היא שעשיית שני ההלכות לא סותרות זו את זו יכולה לעזור לרמב''ם, אבל לא עונה על כך שהגמרא מחזיק ששתי ההלכות סותרות. רב שך סובר שהרמב''ם הכריע את ההלכה כמו התשובה השניה של הגמרא שמתעלם מסוגיית החזקה, ואדרבה אומר התנא קמא ור' שמעון חלוקים כיצד ללמוד מסוטה. לפיכך שתי חזקות כנגד אחת (תרתי לריעתא) אינו הוויכוח בין התנא קמא לר' שמעון. אז כשהרמב''ם כותב כמו דין המשנה על מקוה שמה שנכנס אליו עדיין טמא, זה אומר שזה ספק, ממש כמו התנא קמא. הבעיה היא שהמשנה והרמב''ם כותבים מה שנכנס למקוה טמא, לא שיש ספק. התשובה לכך היא שלמעשה הרמב''ם כן הכריע את הדין כמו התשובה השניה של הגמרא, וגם המשנה על מקוה וגם הוראה על החבית הן התנא קמא, לא ר' שמעון, וששתי חזקות יכולות לעבוד רק עבור מקוה, אבל לא את החבית כפי שציין רב איסר מלצר. אז מה נכנס לקוה הוא טמא, אבל היין המתוקן על ידי החבית שמוטל בספק הוא גם ספק.
הערה מאוחרת: לאחר כתיבת האמור לעיל, שמתי לב שלרב שך יש תשובה מעט שונה בהלכות תרומה. שם הוא מסביר ששתי חזקות [סטטוסים] תמיד יכולים רק להטיל ספק. לפיכך היין שנתקן על ידי היין בחבית שהפך לחומץ הוא רק בספק. [שתי החזקות הן חזקה של היין שהוא טבל וחזקה של החבית שהיא עכשיו חומץ. אז אנחנו אומרים שאחור בזמן, זה היה חומץ בזמן שהוא תיקן את היין. אבל הטמא שנכנס למקוה בודאי עדיין טמא, משום שתי חזקות, שלכן אנו למדים מסוטה שספק נחשב וודאי. כלומר, דין סוטה עוזר להפוך את הספק לוודאות.
באופן
זה, הרמב''ם עדיין ודאי הולך כמו התשובה השניה בנידה דף ג' ע''א בשאלה המובאת בדף
ב' ע''ב.
