Since it is clear that the Rambam holds the פטור of מתעסק בשבת is because מלאכת מחשבת אסרה תורה then how does he understand Abyee in Sanhedrin 62b? Abyee says one who bows down to a statue and he did not know it is an idol לא כלום הוא

God is simply beyond pure Reason and reaching Him is possible,-- but not by means of having a right set of beliefs

I realize that to cleave to God is not as exclusive as having the right set of beliefs. But nor is it irrelevant to one's beliefs.
The way I see it is that it is really in the realm of the Ding An Sich as Schopenhauer would put it. That is to say God is simply beyond pure Reason and reaching Him is possible,-- but not by means of having a right set of beliefs. Cleaving to God is possible even with mistaken beliefs. And even with right beliefs one can be far from God.
The Rambam already in the Guide wrote that people have no inherent sense of the Divine Law or Moral Law. We depend on the one time revelation on Mount Sinai. A Unique event in History.
That is,-- there is no access by means of reason. But there is access by faith. [What Leonard Nelson would call immediate non intuitive knowledge. I.e. known immediately not through anything nor derived nor senses.

I feel there were great people that had basic belief in Torah, and yet maybe had a few things off. Still I think there were connected with the Divine Realm. I do not think purity of belief is much of a proof or criterion for being kosher. The Sitra Achra has plenty of agents that can get through that test.

השותף ללמידה שלי טען כי אחד יכול להיות מחויב חטאת עבור מתעסק (טעות בעובדות), רק כאשר יש הנאה.

My learning partner argued that one can be obligated a sin offering for מתעסק a mistake in the facts, only when there is הנאה pleasure. The normal case of a חטאת is when there is  a mistake in law, not in the physical facts.
Later I saw that this can not be the case to the רמב''ם as רב שך goes into  in laws of איסורי ביאה א:י''ב. What my learning partner suggested is in fact the opinion of תוספות and all other ראשונים but not the רמב''ם.
To make things short:
The רמב''ם in three places says the reason מתעסק בשבת is not obligated in a sin offering is because מלאכת מחשבת אסרה תורה. He does not say is is because he was not נהנה These places are ה' שגגות פרק ב' ה''ז פרק ז' הי''א and also in פירוש המשנה כריתות פרק ספק אכל. In all three places the  רמב''ם says the reason מתעסק בשבת is פטור  is because מלאכת מחשבת אסרה תורה and he says nothing about whether he was נהנה or not.
However נהנה even to the  רמב''ם can make one a מזיד in order to be obligated in lashes.

השותף ללמידה שלי טען כי אחד יכול להיות מחויב חטאת עבור מתעסק (טעות בעובדות), רק כאשר יש הנאה. המקרה הרגיל של חטאת הוא כאשר יש טעות במשפט, לא בעובדה הפיזית. רק אחר כך הבנתי שזה לא יכול להיות כן לרמב''ם כמו רב שך נכנס בזה בה' איסורי ביאה א: י''ב. מה שותף הלמידה שלי הציע הוא למעשה דעת תוספות והראשונים אבל לא הרמב''ם. כדי לעשות הדברים קצרים. הרמב''ם בשלושה מקומות אומר שהסיבה מתעסק בשבת אינו מחויב בחטאת היא משום מלאכת מחשבת אסרה תורה. הוא לא אומר שהוא משום שהוא לא נהנה. מקומות אלה הם ה' שגגות פרק ב" ה''ז, פרק ז' הי''א וגם בפירוש המשנה כריתות פרק ספק אכל. בכל שלושת המקומות האלה הרמב''ם אומר שהסיבה מתעסק בשבת הוא פטור היא משום מלאכת מחשבת אסרה תורה. והוא לא אומר כלום לגבי השאלה אם הוא היה נהנה או לא. עם זאת נהנה אפילו לרמב''ם יכול לעשות אחד למזיד כדי להיות מחוייב במלקות.

He argued that one can be obligated a sin offering for מתעסק [a mistake in the facts,] only when there is הנאה pleasure.. That is the normal case of a sin offering is when there is a mistake in law, not in the physical facts.

I saw that I had written something in my notes on Shas (Gemara. That is the Oral Law) in the name of my learning partner. He argued that one can be obligated a sin offering for מתעסק [a mistake in the facts,] only when there is הנאה pleasure.. That is the normal case of a sin offering is when there is  a mistake in law, not in the physical facts.
Later I saw that this can not be the case to the Rambam. Rav Shach goes into this in laws of איסורי ביאה א:י''ב. What my learning partner suggested is in fact the opinion of Tosphot and all other rishonim but not the Rambam.
To make things short:
The Rambam in three places says the reason מתעסק בשבת is not obligated in a sin offering is because מלאכת מחשבת אסרה תורה. He does not say is is because he was not נהנה (get pleasure.) ה' שגגות פרק ב' ה''ז פרק ז' הי''א and also in פירוש המשנה כריתות פרק ספק אכל in all three places the rambam says the reason מתעסק בשבת is פטור  is because מלאכת מחשבת אסרה תורה and he says nothing about whether he was נהנה or not.
However נהנה even to the Rambam can make one a מזיד in order to be obligated in lashes.
__________________________________________________________________________

a problem in the רמב''ם about laws of Passover הלכות חמץ ומצה ג:י''א.

The שאגת אריה and רב חיים הלוי deal with a problem in the רמב''ם but there is something unsatisfying about their answers. רב שך also deals with this question in  a way that seems to wrap up the issue completely.
The basic question is simple. Why does the רמב''ם say there are מלקות for owning חמץ on פסח against an open גמרא in פסחים  page צ''ה. בל אראה ובלימצא הם לאו הניתק לעשה. There are no lashes because owning חמץ has a correction, getting rid of it.

The basic answer רב שך gives is this. We have an argument between the sages and ר' יהודה about תשביתו. To ר' יהודה  that is by burning. To the sages it is in any way. רש''י says the argument is only before the time the leaven is forbidden and תוספות says after the time.
So the גמרא on page צ'ה to רש''י can only be to the sages and to תוספות it it is both to the sages and ר' יהודה.
The רמב''ם says תשביתו starts before the time of the prohibition הלכות חמץ ומצה ג:י''א.
So the correction starts before the time of the prohibition so the prohibition is not a לאו הניתק לעשה to the sages but it is to ר. יהודה if you go by תוספות. Simple. So the גמרא on page צ''ה  is going like ר. יהודה which is not the הלכה.

It could not be more simple. But the שאגת אריה and רב חיים הלוי gives answers why there are lashes to the רמב''ם which would work perfectly well on page צ''ה to be giving מלקות. However רב חיים הלויsays בל יראה is a positive and a negative command. Besides the question from where he would get this, if it would be true then on page צ'ה why is it considered a לאו הניתק לעשה?
The שאגת אריה answers it is two לאווין which is perfectly true, but then again the same question arises. Why would that not be so also on page צ''ה

בעיה רמב''ם על הלכות פסח הלכות חמץ ומצה ג: י''א. השאגת אריה ורב חיים הלוי עסקו עם בבעיה זו הרמב''ם אבל יש משהו מאכזב על בתשובותיהם. רב שך עוסק בשאלה זו בצורה שנראית לפתור את הבעיה לחלוטין. השאלה הבסיסית היא פשוטה. מדוע הרמב''ם אומר שיש מלקות בגין החזקת חמץ על פסח נגד גמרא פתוחה פסחים דף צ''ה. אל יראה ואל ימצא הוא לאו הניתק לעשה. אין מלקות משום שלבעלות בחמץ יש תיקון, תשביתו. התשובה הבסיסית של רב שך נותן היא זו. יש לנו ויכוח בין החכמים ור" יהודה על תשביתו.  ר" יהודה אומר הוא על ידי שריפה. הכחמים אומרים זה בכל דרך. רש''י אומר הטיעון הוא רק לפני זמן שהחמץ אסור והתוספות אומר לאחר הזמן. אז הגמרא בעמוד צ''ה  לרש''י יכול להיות רק לחכמים ולפי תוספות  הוא לפי חכמים או ר" יהודה. הרמב''ם אומר תשביתו מתחיל לפני זמן של איסור חמץ הלכות חמץ ומצה ג: י''א. אז התיקון מתחיל לפני זמן האיסור כך שהאיסור אינו לאו הניתק לעשה לחכמים אבל כן היא לר. יהודה אם אתה הולך לדעת תוספות. פָּשׁוּט. אז הגמרא בעמוד צ''ה הולכת כמו ר. יהודה אשר אינה ההלכה. זה לא יכול להיות יותר פשוט. אבל שאגת אריה ואת רב חיים הלוי נותנים תשובות למה יש מלקות לרמב''ם אשר תתעבדנה היטב בעמוד צ''ה לתת מלקות. ( רב חיים הלוי אומר בל יראה הוא עשה ולא תעשה.  אם זה נכון אז בדף צ"ה למה זה נחשב לאו הניתק לעשה? השאגת אריה עונה זה שני לאווין. זה נכון לגמרי, אבל אז שוב את אותה שאלה נשאלת. למה שלא יהיה כך גם בעמוד צ''ה?

הלכות חמץ ומצה ג:י''א.The Shagat Arye and Reb Chaim Soloveitchik deal with a problem in the Rambam but there is something unsatisfying about their answers. Rav Shach also deals with this question in a way that seems to wrap up the issue completely.

The Shagat Arye and Reb Chaim Soloveitchik deal with a problem in the Rambam but there is something unsatisfying about their answers. Rav Shach also deals with this question in  a way that seems to wrap up the issue completely.
The basic question is simple. Why does the Rambam say there are lashes for owning chametz on Pesach against an open Gemara in Pesachim page 95. בל אראה ובלימצא הם לאו הניתק לעשה. {No lashes because owning chametz has a correction--getting rid of it.}

The basic answer Rav Shach gives is this. We have an argument between the sages and R.Yehuda about תשביתו ["you must get rid of all leavened bread']. To R. Yehuda that is by burning. To the sages it is in any way. Rashi says the argument is only before the time the leaven is forbidden and Tosphot says after the time.
So the Gemara on page 95 to Rashi can only be to the sages and to Tosphot it is both to the sages and R Yehuda.
The Rambam says תשביתו starts before the time of the prohibition הלכות חמץ ומצה ג:י''א.
So the correction starts before the time of the prohibition so the prohibition is not a לאו הניתק לעשה to the sages but it is to R. Yehuda if you go by Tosphot. Simple. So the Gemara on page 95  is going like R.Yehuda. which is not the halacha.

It could not be more simple. But the Shagat Arye and Reb Chaim gives answers why there are lashes to the Rambam which would work perfectly well on page 95 to be giving lashes. Reb Chaim says בל יראה is a positive and a negative command. Besides the question from where he would get this, if it would be true then on page 95 why is it considered a לאו הניתק לעשה?
The Shagat Arye answers it is two לאווין which is perfectly true but then again the same question arises. Why would that no be so also on page 95

Music for the glory of God

T82  t82 in midi format