Bava Metzia page 2a, 3a, 37b. Rambam Laws of two people arguing in court ch 9, law 7. Laws of Robery ch four, law 10.

I was at the sea and on the way back it occurred to me a kind of clarity in the approach of rav shach in the rambam. The sign I use to remember this is GMT [Greenwich Meridian Time] Gezela (theft), mechira (stealing) and tofsim (holding). [The case of theft is one wants to give back an object that he stole, but does not know from which one of two people he stole it. The case of buying is one sold an object to two people and does not remember to which one of them. The case of holding is two people are holding an object, and each one says, "It belongs to me." In each case you divide the value of the object.] These are the three cases the Rambam says one divides. The case where you do not say this is in the case of holding an object for two people, and it is not known which one owns it. There you say the part that is argued about should stay in its place. The Rambam does not make the sort of difference of the Ri Migash. [If both are holding it, they divide it, but if not, it stays in its place.] The difference according to Rav Shach is that when they are certain, they divide the object. And you can see that goes according to the idea of the Gemara and brought in Tosphot that what is in the hands of a person is assumed to belong to him. But that certainly can not be the case if he himself is in doubt. Rather, it is assumed to belong to him when he says, ‘’ It belongs to me for sure.’’ And, in fact, in the cases where each is holding it and in the case of a sale, they are certain. Only the case of theft you have to say they divide when they are certain, and it stays in its place when they are in doubt. [This would answer the contradiction between the Rambam and the Gemara. The Rambam says they divide and the Gemara on page 37b says “It stays in its place.”] The question that this idea would not answer is the case of holding an object for two people. There each is certain, and you say its stays in its place. I imagine this is the reason that Rav Shmuel Rozovski says the opposite i.e., the case where you divide is because of a doubt, and that there comes the laws money that is in doubt stays in its place as the R’’an suggests. But what would be the difference between theft and a deposit if both are certain and neither is holding it and yet the case of theft you divide and the deposit stays put? I can answer somewhat like the gemara says how ca you compare theft with a deposit? the case of theft is such that there is no reason to leave the object in the hands of he who stole it. Even if there is no proof for either side and even if one is lying and even if the division can’t be correct, still you give it to them both a and they divide it between themselves. (That is not the same as when the court itself divides the value in half and gives a half to both parties.) But in the case of a deposit both gave their object to him by their own volition. Now there is no way of knowing to whom belong the part that is argued over, therefore it stays in its place. That is because it is where the actual owner put it. Until proof is brought, that is where it stays. __________________________________________________________________________________________________________________________ I was at the sea and on the way back it occurred to me a kind of clarity in the approach of רב שך in the רמב''ם. The sign I use to remember this is GMT [Greenwich Meridian Time] Gezela (theft), mechira (stealing) and tofsim (holding). These are the three caseS the רמב''ם says one divides. The case where you do not say this is in the case of holding aפקדון for two people and it is not known which one owns it. There you say the part that is argued about should stay in its place. The רמב''ם does not make the sort of difference of the ר''י מיגש. [If both are holding it, they divide it, but if not, it stays in its place.] Even though the רמב''ם does not mention the idea of the גמרא of where there is definitely a liar, nor the idea of the division might be correct it, still he might hold with these ideas as I will mention soon. But the main difference according to רב שך is that when they are certain, they divide the object. And you can see that goes according to the idea of the גמרא and brought in תוספות that what is in the hands of a person is assumed to belong to him. But that can certainly not be the case if he himself is in doubt. Rather, it is assumed to belong to him when it says, ‘’ It belongs to me for sure.’’ And, in fact, in the cases where each is holding it and in the case of a sale, they are certain. Only the case of theft you have to say they divide when they are certain, and it stays in its place when they are in doubt. [This would answer the contradiction between the רמב''ם and the גמרא. The רמב''ם says they divide and the גמרא on page ל''ז ע''בsays “It stays in its place.”] The question that this idea would not answer the case of holding an object for two people. there each is certain and you say its stays in its place. I imagine this is the reason that רב שמואל רוזובסקי says the opposite i.e., the case where you divide is because of a doubt and that there comes the law המוציא מחבירו עליו הראיהas the ר''ן suggests. But רב שך can answer that you divide when they are certain and also because the law what is in the hands of a person is assumed to belong to him and like the גמרא says the division might be true and there is not a liar for a certainty. But in the case of holding an object for two people, even though each one is certain, but neither is holding it and there is a liar for sure and the division can not be correct. __________________________________________________________________________________________________________________________________________ בבא מציעא ב' ע''א ג' ע''א ל''ז ע''ב רמב''ם טוען ונטען פרק ט' הלכה ז', גזילה פרק ד' חלכה י יש שלושת המקרים שהרמב''ם אומרכל אחד מחלק.[[המקרה של גזלה הוא שרוצה להחזיר חפץ שגנב, אבל לא יודע מאיזה אחד משני אנשים הוא גנב אותו. במקרה של קנייה הוא מכר חפץ לשני אנשים ואינו זוכר למי מהם. המקרה של תופסים הוא שני אנשים מחזיקים חפץ וכל אחד אומר "זה שייך לי". בכל מקרה אתה מחלק את הערך של האובייקט]] המקרה שבו אתה לא אומר זאת הוא במקרה של החזקת פיקדון לשני אנשים ולא ידוע למי שייך. שם אתה אומר שהחלק שמתווכחים עליו צריך להישאר במקומו. הרמב''ם אינו עושה את סוג ההבדל של הר''י מיגש. [אם שניהם מחזיקים בו, מחלקים אותו, אבל אם לא, הוא נשאר במקומו.] אף על פי שהרמב''ם לא מזכיר את רעיון הגמרא איפה בהחלט יש שקרן, וגם לא את רעיון שהחלוקה עשויה להיות נכונה, ובכל זאת הוא עשוי להחזיק ברעיונות האלה כפי שאציין בקרוב. אבל עיקר ההבדל לפי רב שך הוא שכשהם בטוחים מחלקים את החפץ. ותוכל לראות שזה הולך כרעיון הגמרא והביא בתוספות שמה שיש ביד אדם שייך לו. אבל זה בהחלט לא יכול להיות המקרה אם הוא עצמו בספק. אדרבא, מניחים שזה שייך לו כשאומר ''זה שייך לי בוודאות'' ולמעשה, במקרים שכל אחד מחזיק בו ובמקרה של מכירה, הם בטוחים. רק במקרה של גניבה יש לומר שהם מחלקים כשהם בטוחים, וזה נשאר במקומו כשהם בספק. [זה יענה על הסתירה בין הרמב''ם לגמרא. הרמב''ם אומר שהם מחלקים והגמרא בדף ל''ז ע''ב אומר "נשאר במקומו".] השאלה שרעיון זה לא יענה במקרה של החזקת חפץ לשני אנשים. שם כל אחד בטוח ואתה אומר שהוא נשאר במקומו. אני מתאר לעצמי שזאת הסיבה שרב שמואל רוזובסקי אומר את ההיפך כלומר, המקרה שבו אתה מחלק הוא בגלל ספק וששם מגיע החוק המוציא מחבירו עליו הראיה כמו שהר''ן מציע אני מבין שזה לא בדיוק מה שרב שך אומר, (הוא משווה הרמב''ם עם הר''י מיגש שהעיקר תלוי באוחזים) אבל אני עדיין סומך מ על הרעיון הבסיסי שלו שאתה מחלק כששניהם בטוחים. אבל אני יכול לראות מה קבע הרב שמואל רוזובסקי [שמחלקים כששניהם בספק] כי הוא סומך על הרעיון של רב חיים מבריסק שצריכים לקיים ''החזרת החפץ'', מה שיכול להיות אם שני הצדדים מוטלים בספק, אך לא היכן שאחד משקר