גיטין ס''ז ע''ב. המשנה אומרת, "אם אומר אדם לשני אנשים 'תנו גט לאשתי' או לשלושה אנשים 'כתובו ותנו גט לאשתי', הם כותבים אותו ונותנים אותו. אבל הם לא יכולים להגיד לאף אחד אחר לעשות זאת. אבל אם אמר לשלושה אנשים פשוט "תנו גט לאשתי", אז לפי ר' מאיר הם יכולים להגיד לסופר לכתוב אותו ולעדים לחתום עליו והם נותנים אותו לאשתו. ר' יוסי חולק על כך ואומר שגם במצב האחרון הם חייבים לכתוב ולתת אותו בעצמם. שמואל אמר, "אם אומר אדם לשני אנשים 'כתובו ותנו גט לאשתי', הם צריכים לעשות זאת בעצמם. אם יאמרו לסופר לכתוב והם חתמו, הגט אינו תקף, אולם נושא זה עדיין דורש לימוד." הגמרא שואלת על משפט זה של שמואל. היא שואלת מדוע זה דורש לימוד? אולי משום שהוא יכול לחשוב שיש אפשרות שניתן למסור מילים לשליח. השאלה שיש לי על גמרא זו היא זו. הדעה שניתן למסור מילים לשליח היא ר' מאיר והוא מסכים במשנה שאם אדם אומר לשני אנשים לתת גט לאשתו, עליהם לעשות זאת בעצמם. (ואף על פי שמקרה של שמואל שונה מהמשנה, כי במקרה של שמואל הוא אמר "כתובו ותנו" בעוד שבמשנה הוא אמר רק "תנו", עדיין זה מחמיר את השאלה שלי, כי הוספת המילה "כתובו" אנו רואים במשנה שזה אפילו מחמיר יותר מאשר אם הוא רק אמר לתת. אם הוא גם אמר כתובו לשלשה, אז ר' מאיר מסכים שהם חייבים לכתוב את הגט בעצמם.) אז אפילו אם שמואל יכול להסכים עם ר' מאיר, עדיין לא אמור להיות ספק לגבי ההלכה. תשובה אפשרית לשאלה זו היא שאולי בנקודה זו הגמרא חושבת שר' מאיר עצמו יכול לחלוק אפילו על תחילת המשנה, לא רק בבא שנייה