השלחן ערוך כותב כי עדים צריכים להעיד בעל פה, לא בכתב (חושן משפט פרק כ''ח ס''ק י''א). אבל כדי לאמת מסמך, בחושן משפט סימן מ''ו סעיף ז' הרמ''א אומר שאפשר להעיד בכתיבה בשם הריב''ש (יצחק בן ששת). ואף על פי כן, לאחר שכותב השלחן ערוך (פרק מ''ו הל''ו) אם אחד הוא עד, ואז פתאום לא יכול לדבר, הוא אינו יכול להעיד על תוקף חתימתו (אפילו בכתב). והרמ''א אינו חולק שם. מַדוּעַ? רב שמואל רוזובסקי עונה את זה. רב יוסף קרו סבור כמו תוספות שמסמך עם עד אחד בלבד אינו נחשב כמסמך תקף, ולכן כדי לאמת אותו, צריך להעיד בעל פה, לא בכתב. נראה שזה מרמז שרב קרו סבור שמסמך שנכתב בניגוד להסכמת הלווה גם אינו נחשב כמסמך, ולכן גם שם יש להעיד על תוקפו בעל פה, בעוד שהרמ"א סבור שאפשר להעיד בכתב על תוקפו. ----בהתחלה היה נראה לי קשה להבין למה רב שמואל מתכוון בזה שיש מסמך שיש לו תוקף ועדיין צריך לאמת אותו. הוא לא מסביר למה הוא מתכוון בדיוק. עם זאת, עלה בדעתי שהוא חייב לסבור שהשלחן ערוך סבור כמו הרמב"ם שאף מסמך אינו תקף מדין התורה, רק דברי הסופרים הופכים מסמכי הלוואה לתקפים בכלל. אבל אפילו אז, צריך לאמת אותם כאשר המלווה מגיע לבית המשפט כדי לגבות את התשלום שלו. לכן, תמיד צריך להעיד על תוקפו של מסמך בעל פה, כי הפסוק "מפיהם" מרמז "ולא מפי כתבם". עם זאת, הרמ"א חייב לקבוע שמסמכי הלוואות ועסקים תקפים מהתורה. מכיוון שהם כבר תקפים, אז אפשר להעיד על תוקפם בכתב. [רק כאשר מסמך נכתב עם רק עד אחד, אז אין לו תוקף מהתורה, ולכן צריך להעיד על תוקפו מדברי הסופרים בעל פה.] ויכוח זה בין השלחן ערוך לרמ"א מבוסס על תוספת כתובות עמוד כ'. דעה אחת היא ש"שטר" שנכתב ללא הסכמת הלווה אינו נחשב כמסמך, ורב קרו מסכים לכך, והרמ"א חולק על כך. דעה נוספת היא שמסמך עם עד אחד בלבד אינו נחשב כמסמך. גם השלחן ערוך וגם הרמ"א מסכימים