I wanted to introduce a famous subject that comes up in the beginning of Yevamot. This will help to answer a question I asked in the beginning of Yevamot that I wrote in my little booklet חידושי הש''ס
It is the question of אשת אחיו מאמו the wife of a brother from the mother, not from the father. The Rambam says simply that אשת אחיו the wife of a brother is required to bring a sin offering. [I mean if one slept with her.] he does not make any distinction between the wife of a brother from the father or mother. That means both are in כרת [being cut off from one's people if done on purpose and required a sin offering if done by accident.] This is clearly not like the Torah Kohanim that Tosphot brings in the beginning of Yevamot. That statement from the book reads thus, The the verse about not to marry one's brother's wife says "נדה היא"[she is a woman that has seen blood.] Torah Kohanim asks why compare her to a נדה? Because just like a נדה has a time of permission so does she--that is if the brother dies without children. So the verse can not be talking about a brother from the mother.
So the Rambam obviously rejects this braita/teaching.
Rav Shach suggests the reason is that it is going like an opinion in the Gemara that was rejected. [Yevamot 41]
הותרה ונאסרה וחזרה והותרה אסורה (like Shmuel and Rav Assi) The reason for this the Rashba says is that opinion holds the יבמה is an איסור כרת but the עשה of יבום pushes it off. But the Halacha in the Gemara itself is הותרה ונאסרה והותרה מותרת (Rav and R. Chanina) and that opinion holds the איסור of אשת אח has a time limit and after she falls to Yibum there no longer is any כרת involved. Thus the same goes for the wife of the brother from the mother that also has a time limit. But the actual prohibition never falls off because the mitzvah of yibum never arrives. But since it could arrive in theory so the prohibition has a time limit. Therefore the Braita of Torat Kohanim that takes the wife of the brother from the mother out of כרת because she has no permission does not apply. Thus we see that braita is going like a rejected opinion in the Gemara.
Thus my question in the beginning of yevamot also has an answer.
That is that original braita there that would be holding עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת would also be going like this rejected opinion in the Gemara of Shmuel and Rav Assi
{I wanted to introduce a subject that comes up in the beginning of יבמות. This will help to answer a question I asked in the beginning of יבמות.[Mainly what I am doing here is simply saying that braita at the beginning of yevamot is not the halacha and in fact it hold עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת as Tosphot and the Old Tosphot both point out. So in stead of answering the question I simply say that braita is rejected. It is the question of אשת אחיו מאמו. The רמב''ם says simply that אשת אחיו the wife of a brother is required to bring a sin offering. [I mean if one slept with her.] he does not make any distinction between the wife of a brother from the father or mother. That means both are in כרת, and required a sin offering if done by accident. This is clearly not like the law in תורת כהנים that תוספות brings in the beginning of יבמות. That statement from the book reads thus, The the verse about not to marry one's brother's wife says "נדה היא". The תורת כהנים asks why compare her to a נדה? Because just like a נדה has a time of permission, so does she, that is if the brother dies without children. So the verse can not be talking about a brother from the mother.So the רמב''ם obviously rejects this teaching. רב שך suggests the reason is that it is going like an opinion in the גמרא that was rejected, יבמות מ''א. That is הותרה ונאסרה וחזרה והותרה אסורה like שמואל and רב אסי. The reason for this the רשב''א says is that opinion holds the יבמה is an איסור כרת but the עשה of יבום pushes it off. But the הלכה in the גמרא itself is הותרה ונאסרה והותרה מותרת like רב and ר' חנינא and that opinion holds the איסור of אשת אח has a time limit and after she falls to יבום there no longer is any כרת involved. Thus the same goes for the wife of the brother from the mother that also has a time limit. But the actual prohibition never falls off because the מצוה of יבום never arrives. But since it could arrive in theory, so the prohibition has a time limit. Therefore, the law of תורת כהנים that takes the wife of the brother from the mother out of כרת because she has no היתר does not apply. Thus we see that law of תורת כהנים is going like a rejected opinion in the גמרא.
Thus my question in the beginning of יבמות also has an answer. That is that original teaching there that would be holding עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת would also be going like this rejected opinion in the גמרא of שמואל and רב אסי.}
_____________________________________________________ So all together the actual question that Tosphot raises on that Braita in the beginning of Yevamot along with my answer here would be this:
יבמות ג: הברייתא שואלת איך יודעים שאחות אשתו אסורה ביבום? והיא מתרצת שכתוב בויקרא אצל עריות "עליה" וכתוב בדברים אצל יבום "עליה". זה נראה כמו גזרה שווה. [גזרה שווה בדרך כלל היא שיש אותה מילה בשני מקומות, ולכן שמים את הדינים של מקום אחד למקום השני.] תוספות שואל, למה לא להפוך את הגזרה שווה לכיוון השני? והוא מתרץ, שהתנא של הברייתא אוחז בשיטה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. זאת אומרת שבלי הגזרה שווה היינו אומרים שיבום דוחה איסור אחות אשתו. אם כן למה צריכים את הגזרה שווה? אלא על כורחך היא באה לומר את החידוש שאין יבום דוחה אחות אשתו.
עכשיו שמסקנת הגמרא היא (לקמן) שעשה אינו דוחה לא תעשה הסברה הייתה צריכה ללכת בכיוון השני. זאת אומרת שאין לנו מקום ללמוד ממנו שעריות אסורות ביבום. (אולי יש לומר שבאמת זאת היא סברת בית שמאי.) אופן שני להסתכל בברייתא הוא זה: אין הברייתא מזכירה גזרה שווה. יכול להיות היא חושבת על "מה מצינו". והיא חושבת כך: אנחנו מוציאים שאשת אחיו אסורה אפילו אם אחיו אינו בעולם. רק במקום יבום היא מותרת. באופן דומה היינו צריכים להתיר את כל העריות במקום יבום. ולכן אנחנו צריכים את המילה "עליה" לומר לנו שאחות אשתו וכל העריות אסורות. הקושיא כאן היא שזה היה עובד אפילו אם היתה לנו את המילה "עליה" רק במקום אחד. והברייתא אומרת שהדין שלה באה מן העובדה שאותה מילה נמצאת בשני המקומות. עוד קושיא גדולה כאן היא שאם הברייתא מכוונת לגזרה שווה יש כאן אי הבנה. גזרה שווה רגילה נותנת את הדינים של מקום אחד למקום השני וממקום השני למקום הראשון. אם זאת היא גזרה שווה, אזי התוצאה של זו היא שמילת "עליה" בעריות מדברת רק במקום יבום, ואז כל העריות תהיינה אסורות רק במקום יבום. וזה אי אפשר. ולכן צריכים לומר שכוונת התנא היא שזה מה מצינו.
במילים אחרות. הברייתא אומרת איך אנחנו יודעים שאחותו של אשתו אסורה היבום? והיא עונה שהפסוק אומר "עליה" בויקרא ועליה בדברים בנוגע ליבום. זה נראה כמו גזירה שווה. גזירה שווה פירושו המילה זהה משמשת בשני מקומות שונים. אז אנחנו מיישמים את החוקים של מקום אחד למקום השני, אלא אם כן קיים טעם ספציפי כי לפחות את כח הגזירה השווה. דרך חלופית אחת להסתכל על ברייתא זו היא לומר שזה לא קשור עם גזירה שווה. די לחשוב ככה. אנו מוצאים כי אשתו של אחיו (של אחד) אסורה אפילו אחרי שהוא נפטר. ובכל זאת אנו מוצאים כי במקרה הספציפי של יבום היא מותרת. אז אנחנו צריכים לאפשר לכל היחסים האסורים במקרה של יבום להיות מותרים. אז עכשיו אנחנו צריכים את מילה אחת מיותרת "עליה" לספר לנו שהיא אסורה. כלומר כי ברייתא הוא חושב על מה מצינו מה אנו מוצאים במקום אחד אנו מרחיבים באופן אוטומטי למקומות אחרים, אם לא נצליח למצוא סיבה ספציפית להגביל את תחולתו, לא גזירה שווה. הבעיה עם זה היא כי זה יעבוד גם אם רק הייתה המילה "עליה" לבדה. את ברייתא בהחלט מתייחס לעובדה כי אותה המילה משמשת בשני המקומות לגזור את החוק שלה. אז זה בהחלט אומר שזה גזירה שווה. ואם זה גזירה שווה, אז התוצאה היא קשה. הגזירה שווה הרגילה מעמידה את החוקים של מקום אחד למקום השני, ולהיפך. זה היה גורם לשים את "עליה" של יבום לתוך היחסים ולעשות את כולם אסורים רק במקרה של יבום! כלומר יש לנו שאלה משום גזירה שווה הולכת לשני הכיוונים. תשובה. למעשה אם גזירה שווה הולכת בשני הכיוונים הוא ויכוח. כאן נראה שהברייתא בדעת שהגזירה השווה סובבת רק לכיוון אחד.
רציתי להציג נושא שעולה בתחילת יבמות. זה יעזור לענות על שאלה ששאלתי בתחילת יבמות. זוהי שאלת אשת אחיו מאמו. רמב''ם אומר בפשטות כי אשת אחיו (אשת אח) מחוייב להביא חטאת. אני מתכוון אם אחד שכב איתה. הוא לא עושה הבחנה בין אשת אח מן האב או האם. כלומר, שניהם נמצאים בכרת, ונזקק לחטאת אם נעשה בטעות. זה ברור לא כמו החוק בתורת כהנים שתוספות מביא בתחילת יבמות. משפט זה מובא על הפסוק שלא לישא אשת אחיו של שאומר "נדה היא". תורת הכהנים שואלת למה להשוות אותה לנדה? מכיוון שבדיוק כמו נדה יש זמן של רשות, כך גם היא, כלומר אם אחיו מת ללא ילדים. אז הפסוק לא ניתן לדבר על אח מהאם. אז רמב''ם ברור מוקיע את ההוראה הזאת. רב שך אומר הסיבה היא שהחוק הזה הולך כמו דעה בגמרא שנדחתה, יבמות מ''א. כלומר הותרה ונאסרה וחזרה והותרה אסורה כמו שמואל ורב אסי. הסיבה לזה הרשב''א אומר היא הדעה שמכילה את היבמה באיסור כרת אבל עשה של יבום דוחף אותו. אבל הלכה בגמרא עצמה היא הותרה ונאסרה והותרה מותרת כמו רב ור' חנינא וכי הדעה מחזיקה האיסור של אשת האח יש מגבלת זמן ואחרי שהיא נופלת יבום שאין עוד כל כרת מעורב. לכן כנ"ל לגבי אשת אחיו מהאם כי גם יש מגבלת זמן. אבל האיסור בפועל לא נופל משום מצוה של יבום לא מגיעה. אבל כיוון שהיא עלולה להגיע בתיאוריה, ולכן האיסור יש מגבלת זמן. לכן, החוק של תורת כהנים שלוקח את אשתו של אחיו מהאם מתוך כרת כי אין לה היתר אינו חל. עינינו רואות, כי החוק של תורת כהנים הולך כמו דעה שנדחתה הגמרא. לכן לשאלה שלי בתחילת יבמות גם יש תשובה. לכן השאלה שלי בתחילת יבמות גם יש תשובה. לכן כנ"ל לגבי אשת אחיו מהאם כי גם יש מגבלת זמן. אבל האיסור בפועל לא נופל משום מצוה של יבום לא מגיעה. אבל כיוון שהיא עלולה להגיע בתיאוריה, ולכן האיסור יש מגבלת זמן. לכן, החוק של כהני תורה שלוקח את אשתו של אחיו מהאם מתוך כרת כי אין לה יתר אינו חל. עינינו רואות, כי החוק של תורת כהנים הולך כמו דעה שנדחתה הגמרא. לכן השאלה שלי בתחילת יבמות גם יש תשובה. כי ההוראה המקורית שם זה מחזיק בשיטה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת וזו תהיה גם כמו הדעה שנדחתה בגמרא , הדעה של שמואל ואת רב אסי.
It is the question of אשת אחיו מאמו the wife of a brother from the mother, not from the father. The Rambam says simply that אשת אחיו the wife of a brother is required to bring a sin offering. [I mean if one slept with her.] he does not make any distinction between the wife of a brother from the father or mother. That means both are in כרת [being cut off from one's people if done on purpose and required a sin offering if done by accident.] This is clearly not like the Torah Kohanim that Tosphot brings in the beginning of Yevamot. That statement from the book reads thus, The the verse about not to marry one's brother's wife says "נדה היא"[she is a woman that has seen blood.] Torah Kohanim asks why compare her to a נדה? Because just like a נדה has a time of permission so does she--that is if the brother dies without children. So the verse can not be talking about a brother from the mother.
So the Rambam obviously rejects this braita/teaching.
Rav Shach suggests the reason is that it is going like an opinion in the Gemara that was rejected. [Yevamot 41]
הותרה ונאסרה וחזרה והותרה אסורה (like Shmuel and Rav Assi) The reason for this the Rashba says is that opinion holds the יבמה is an איסור כרת but the עשה of יבום pushes it off. But the Halacha in the Gemara itself is הותרה ונאסרה והותרה מותרת (Rav and R. Chanina) and that opinion holds the איסור of אשת אח has a time limit and after she falls to Yibum there no longer is any כרת involved. Thus the same goes for the wife of the brother from the mother that also has a time limit. But the actual prohibition never falls off because the mitzvah of yibum never arrives. But since it could arrive in theory so the prohibition has a time limit. Therefore the Braita of Torat Kohanim that takes the wife of the brother from the mother out of כרת because she has no permission does not apply. Thus we see that braita is going like a rejected opinion in the Gemara.
Thus my question in the beginning of yevamot also has an answer.
That is that original braita there that would be holding עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת would also be going like this rejected opinion in the Gemara of Shmuel and Rav Assi
{I wanted to introduce a subject that comes up in the beginning of יבמות. This will help to answer a question I asked in the beginning of יבמות.[Mainly what I am doing here is simply saying that braita at the beginning of yevamot is not the halacha and in fact it hold עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת as Tosphot and the Old Tosphot both point out. So in stead of answering the question I simply say that braita is rejected. It is the question of אשת אחיו מאמו. The רמב''ם says simply that אשת אחיו the wife of a brother is required to bring a sin offering. [I mean if one slept with her.] he does not make any distinction between the wife of a brother from the father or mother. That means both are in כרת, and required a sin offering if done by accident. This is clearly not like the law in תורת כהנים that תוספות brings in the beginning of יבמות. That statement from the book reads thus, The the verse about not to marry one's brother's wife says "נדה היא". The תורת כהנים asks why compare her to a נדה? Because just like a נדה has a time of permission, so does she, that is if the brother dies without children. So the verse can not be talking about a brother from the mother.So the רמב''ם obviously rejects this teaching. רב שך suggests the reason is that it is going like an opinion in the גמרא that was rejected, יבמות מ''א. That is הותרה ונאסרה וחזרה והותרה אסורה like שמואל and רב אסי. The reason for this the רשב''א says is that opinion holds the יבמה is an איסור כרת but the עשה of יבום pushes it off. But the הלכה in the גמרא itself is הותרה ונאסרה והותרה מותרת like רב and ר' חנינא and that opinion holds the איסור of אשת אח has a time limit and after she falls to יבום there no longer is any כרת involved. Thus the same goes for the wife of the brother from the mother that also has a time limit. But the actual prohibition never falls off because the מצוה of יבום never arrives. But since it could arrive in theory, so the prohibition has a time limit. Therefore, the law of תורת כהנים that takes the wife of the brother from the mother out of כרת because she has no היתר does not apply. Thus we see that law of תורת כהנים is going like a rejected opinion in the גמרא.
Thus my question in the beginning of יבמות also has an answer. That is that original teaching there that would be holding עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת would also be going like this rejected opinion in the גמרא of שמואל and רב אסי.}
_____________________________________________________ So all together the actual question that Tosphot raises on that Braita in the beginning of Yevamot along with my answer here would be this:
יבמות ג: הברייתא שואלת איך יודעים שאחות אשתו אסורה ביבום? והיא מתרצת שכתוב בויקרא אצל עריות "עליה" וכתוב בדברים אצל יבום "עליה". זה נראה כמו גזרה שווה. [גזרה שווה בדרך כלל היא שיש אותה מילה בשני מקומות, ולכן שמים את הדינים של מקום אחד למקום השני.] תוספות שואל, למה לא להפוך את הגזרה שווה לכיוון השני? והוא מתרץ, שהתנא של הברייתא אוחז בשיטה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. זאת אומרת שבלי הגזרה שווה היינו אומרים שיבום דוחה איסור אחות אשתו. אם כן למה צריכים את הגזרה שווה? אלא על כורחך היא באה לומר את החידוש שאין יבום דוחה אחות אשתו.
עכשיו שמסקנת הגמרא היא (לקמן) שעשה אינו דוחה לא תעשה הסברה הייתה צריכה ללכת בכיוון השני. זאת אומרת שאין לנו מקום ללמוד ממנו שעריות אסורות ביבום. (אולי יש לומר שבאמת זאת היא סברת בית שמאי.) אופן שני להסתכל בברייתא הוא זה: אין הברייתא מזכירה גזרה שווה. יכול להיות היא חושבת על "מה מצינו". והיא חושבת כך: אנחנו מוציאים שאשת אחיו אסורה אפילו אם אחיו אינו בעולם. רק במקום יבום היא מותרת. באופן דומה היינו צריכים להתיר את כל העריות במקום יבום. ולכן אנחנו צריכים את המילה "עליה" לומר לנו שאחות אשתו וכל העריות אסורות. הקושיא כאן היא שזה היה עובד אפילו אם היתה לנו את המילה "עליה" רק במקום אחד. והברייתא אומרת שהדין שלה באה מן העובדה שאותה מילה נמצאת בשני המקומות. עוד קושיא גדולה כאן היא שאם הברייתא מכוונת לגזרה שווה יש כאן אי הבנה. גזרה שווה רגילה נותנת את הדינים של מקום אחד למקום השני וממקום השני למקום הראשון. אם זאת היא גזרה שווה, אזי התוצאה של זו היא שמילת "עליה" בעריות מדברת רק במקום יבום, ואז כל העריות תהיינה אסורות רק במקום יבום. וזה אי אפשר. ולכן צריכים לומר שכוונת התנא היא שזה מה מצינו.
במילים אחרות. הברייתא אומרת איך אנחנו יודעים שאחותו של אשתו אסורה היבום? והיא עונה שהפסוק אומר "עליה" בויקרא ועליה בדברים בנוגע ליבום. זה נראה כמו גזירה שווה. גזירה שווה פירושו המילה זהה משמשת בשני מקומות שונים. אז אנחנו מיישמים את החוקים של מקום אחד למקום השני, אלא אם כן קיים טעם ספציפי כי לפחות את כח הגזירה השווה. דרך חלופית אחת להסתכל על ברייתא זו היא לומר שזה לא קשור עם גזירה שווה. די לחשוב ככה. אנו מוצאים כי אשתו של אחיו (של אחד) אסורה אפילו אחרי שהוא נפטר. ובכל זאת אנו מוצאים כי במקרה הספציפי של יבום היא מותרת. אז אנחנו צריכים לאפשר לכל היחסים האסורים במקרה של יבום להיות מותרים. אז עכשיו אנחנו צריכים את מילה אחת מיותרת "עליה" לספר לנו שהיא אסורה. כלומר כי ברייתא הוא חושב על מה מצינו מה אנו מוצאים במקום אחד אנו מרחיבים באופן אוטומטי למקומות אחרים, אם לא נצליח למצוא סיבה ספציפית להגביל את תחולתו, לא גזירה שווה. הבעיה עם זה היא כי זה יעבוד גם אם רק הייתה המילה "עליה" לבדה. את ברייתא בהחלט מתייחס לעובדה כי אותה המילה משמשת בשני המקומות לגזור את החוק שלה. אז זה בהחלט אומר שזה גזירה שווה. ואם זה גזירה שווה, אז התוצאה היא קשה. הגזירה שווה הרגילה מעמידה את החוקים של מקום אחד למקום השני, ולהיפך. זה היה גורם לשים את "עליה" של יבום לתוך היחסים ולעשות את כולם אסורים רק במקרה של יבום! כלומר יש לנו שאלה משום גזירה שווה הולכת לשני הכיוונים. תשובה. למעשה אם גזירה שווה הולכת בשני הכיוונים הוא ויכוח. כאן נראה שהברייתא בדעת שהגזירה השווה סובבת רק לכיוון אחד.
רציתי להציג נושא שעולה בתחילת יבמות. זה יעזור לענות על שאלה ששאלתי בתחילת יבמות. זוהי שאלת אשת אחיו מאמו. רמב''ם אומר בפשטות כי אשת אחיו (אשת אח) מחוייב להביא חטאת. אני מתכוון אם אחד שכב איתה. הוא לא עושה הבחנה בין אשת אח מן האב או האם. כלומר, שניהם נמצאים בכרת, ונזקק לחטאת אם נעשה בטעות. זה ברור לא כמו החוק בתורת כהנים שתוספות מביא בתחילת יבמות. משפט זה מובא על הפסוק שלא לישא אשת אחיו של שאומר "נדה היא". תורת הכהנים שואלת למה להשוות אותה לנדה? מכיוון שבדיוק כמו נדה יש זמן של רשות, כך גם היא, כלומר אם אחיו מת ללא ילדים. אז הפסוק לא ניתן לדבר על אח מהאם. אז רמב''ם ברור מוקיע את ההוראה הזאת. רב שך אומר הסיבה היא שהחוק הזה הולך כמו דעה בגמרא שנדחתה, יבמות מ''א. כלומר הותרה ונאסרה וחזרה והותרה אסורה כמו שמואל ורב אסי. הסיבה לזה הרשב''א אומר היא הדעה שמכילה את היבמה באיסור כרת אבל עשה של יבום דוחף אותו. אבל הלכה בגמרא עצמה היא הותרה ונאסרה והותרה מותרת כמו רב ור' חנינא וכי הדעה מחזיקה האיסור של אשת האח יש מגבלת זמן ואחרי שהיא נופלת יבום שאין עוד כל כרת מעורב. לכן כנ"ל לגבי אשת אחיו מהאם כי גם יש מגבלת זמן. אבל האיסור בפועל לא נופל משום מצוה של יבום לא מגיעה. אבל כיוון שהיא עלולה להגיע בתיאוריה, ולכן האיסור יש מגבלת זמן. לכן, החוק של תורת כהנים שלוקח את אשתו של אחיו מהאם מתוך כרת כי אין לה היתר אינו חל. עינינו רואות, כי החוק של תורת כהנים הולך כמו דעה שנדחתה הגמרא. לכן לשאלה שלי בתחילת יבמות גם יש תשובה. לכן השאלה שלי בתחילת יבמות גם יש תשובה. לכן כנ"ל לגבי אשת אחיו מהאם כי גם יש מגבלת זמן. אבל האיסור בפועל לא נופל משום מצוה של יבום לא מגיעה. אבל כיוון שהיא עלולה להגיע בתיאוריה, ולכן האיסור יש מגבלת זמן. לכן, החוק של כהני תורה שלוקח את אשתו של אחיו מהאם מתוך כרת כי אין לה יתר אינו חל. עינינו רואות, כי החוק של תורת כהנים הולך כמו דעה שנדחתה הגמרא. לכן השאלה שלי בתחילת יבמות גם יש תשובה. כי ההוראה המקורית שם זה מחזיק בשיטה שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת וזו תהיה גם כמו הדעה שנדחתה בגמרא , הדעה של שמואל ואת רב אסי.
